“כל עוד הוא שומר מבחוץ על הרגלי נצרות, אפשר לגרום לו לחשוב שהוא רק קיבל כמה חברים ותחביבים חדשים, אבל מצבו הרוחני נשאר כמו לפני שישה שבועות. ובזמן שהוא חושב כך, הוא לא מתחרט על חטא ברור ומוכר, אלא מרגיש בקושי ובאופן מעורפל שהוא לא מתנהג טוב לאחרונה… אם תחושה כזו תישאר, היא מגבירה את העדפתו לא לחשוב על אלוהים. כמעט כל בני האדם חווים חוסר רצון כזה ברוב הזמן; אבל כשמחשבה על אלוהים מחייבת להתמודד עם ענן עמום של אשמה חצי‑מודעת, החוסר רצון מתעצם פי עשר. הם שונאים כל רעיון שמזכיר אותו, כמו אנשים בבעיות כלכליות ששונאים אפילו לראות פנקס בנק. במצב כזה האדם יתחיל לשנוא את חובותיו הדתיות, יחשוב עליהן רק במידה שהוא מרגיש שנוח לו, וישכח אותן ברגע שהן נגמרות. הוא ירצה שהתפילות שלו יהיו לא מציאותיות, כי הוא יפחד מכל מגע אפקטיבי עם אביו השמימי… חוסר הנוחות והסירוב להתמודד עם זה מבודדים אותו יותר ויותר מכל אושר אמיתי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←