צ'וי בל ק'

“יש את "מרווח הטעות" הזה שאת מאפשרת לו להתקיים במחשבה שלך; את רוצה להעניק לכל דבר את הספק, את רוצה להביט באדם אחר ולומר "אולי נוכל להיות חברים", ובהתחלה זה הכול טוב ויפה, אבל אז את צריכה להגיע לנקודה הזו בחייך, שבה אין לך זמן לחיות בשולי הטעות, ואת צריכה לומר, "אז מה אם יש מרווח טעות שקיים? אני לא חושבת שהאדם הזה ואני נוכל ללכת באותו נתיב יחד, כי היא כזאת, ואני כזאת; עליי לשחרר את עצמי מן הפחד מפני הטעות, מן ה'מה שיכול היה להיות'." את יודעת, לפעמים אנחנו יכולים לפחד כל כך מן ה"מה שיכול היה להיות" עד שאנחנו מחמיצים את כאן ועכשיו! ובסוף מוותרים על מי שאנחנו ועל מה שעושה אותנו מאושרים, ועל מה שאנחנו רוצים ולא רוצים! יש טעות שמתרחשת; כשחיים יותר מדי בשביל ה"מה שיכול היה להיות". מגיע זמן שבו עלייך להעניק לעצמך את הספק! דעי את עצמך. צבעי את שולי הטעות האלה בצבע האהוב עלייך; הפכי אותם לשלך, גרמי להם לעבוד בשבילך, הניחי להם להיות לטובתך!”

“הסימן של גבר אמיתי הוא גבר שיכול להרשות לעצמו להתאהב עמוקות באישה. אבל הסיבה לכך שגבר נשבר לעיתים קרובות, היא משום שאישה יכולה להיות מוצפת מן המציאות שהיא הפכה נער לגבר, כי זה פשוט תהליך כה מציף, אבולוציה יפהפייה ועוצמתית. לכן, גבר צריך להתאהב באישה שיודעת שגברים לא קורים כל יום, וכשגבר אכן קורה, זו מתנה! מתנה שלא תמיד ניתנת, ואחת שלא צריך להשליך בקלות כזו.”

“הרבה מהקטעים שכתבתי עוסקים באומץ. כתוצאה מכך, אנשים חושבים שאני אמיצה מטבעי. אבל מה שאנשים לא יודעים הוא שגדלתי עם פוביות ועם פחדים רבים. פחדתי מכל דבר. לכן, אני כותבת על אומץ לא משום שלא הכרתי פחד, אלא אני כותבת על אומץ משום שהלכתי עם הפחד אך בחרתי שלא לפחד ממנו.”

“היום התחלתי לבקר את עצמי ולהביט בעצמי בעין שיפוטית... אבל אז, במקום להמשיך עד הסוף בכיוון הזה, עצרתי והתחלתי להבין את עצמי. ואז התחלתי להיות סבלנית כלפי עצמי. ואז התחלתי לחוש רכות במרכז החזה שלי. אז הסקתי שאני יכולה להבין ולהיות סבלנית כלפי עצמי, בדיוק כמו שאני תמיד מבינה וסבלנית כלפי כל השאר. למה? כי אני ראויה לכך, ועוד יותר.”

“הדברים המוזרים ביותר אצל אנשים הם הדרכים השונות שבהן אנשים מרגישים אהובים. באמת, זה מאוד מוזר איך מילה אחת יכולה להיות בעלת כל כך הרבה משמעויות שונות עבור כל כך הרבה אנשים שונים. ואז יש את הדרכים הייחודיות שבהן אנחנו מרגישים נשכחים ונעזבים מאחור... זה שונה אצל כל אחד, ואם רק היינו יכולים להאמין לאמיתות של זה ושל זה ולראות את הסיפורים של זה ושל זה כשאנחנו מביטים זה בעיני זה... כי זה היה עושה את כל ההבדל.”

“למה אנחנו צוחקים מחוסר הביטחון של אנשים אחרים? למה אתה נהנה מחוסר הביטחון של מישהו? האם אין לך את חוסר הביטחון שלך להתמודד איתו? האם אין לך את המאבקים שלך להילחם בהם? אז איפה הכבוד בלמצוא שעשוע בחוסר הביטחון של אחר? אם מישהו היה נכנס בדיוק בזמן כדי להרגיע את המוח המיוסר שלך, האם זה לא היה עושה הבדל עצום? אז למה שלא תעשה בדיוק את זה, עבור אחר? אל תצחקו על חוסר הביטחון של אדם אחר; כי זה יכול בהחלט להיות אתה. הרגיעו את מוחותיהם של אחרים, כי זה בדיוק מה שאתם יודעים שאתם זקוקים לו כל כך.”

“אם אנשים עומדים להיות מורשים לומר "אנחנו אוהבים אותך" ו"אני אוהב אותך", מוטב שתהיה להם החוסן להוכיח זאת. אהבה היא לא רק מילה.”

“אני מקווה שלא אכתוב יותר מדי ספרים! כשאני מסתכלת על סופרים שכתבו יותר מדי ספרים, אני שואלת את עצמי "מתי הם חיו?" אני בהחלט רוצה לכתוב כי אני חיה! אני יודעת שאני לא רוצה לכתוב כדי לחיות! הכתיבה שלי היא גלישה מעבר של גביע היין של חיי, לא גיגית שבה אני שוטפת את האידיאלים והציפיות שלי.”

“הסיבה לכך שהעולם הוא מקום קשה לחיות בו, היא בשל העובדה שאנשים אינם מתעניינים באנשים. אף אחד אינו באמת מתעניין באף אחד; הם מתעניינים רק בחלקים שהם חושבים שיהיה להם נעים ונוח להכיר. אנשים לא רוצים לדעת ממה אתה מפחד, איזה סוג של חלומות יש לך בלילה, איך העיניים שלך נראות כשאתה צוחק וכשכואב לך... אנשים רוצים לקבל מתנות מושלמות, ואנשים אחרים אמורים להיות אותן מתנות מושלמות! אבל אז אף אחד מאיתנו אינו אותן מתנות מושלמות. כולנו אמיתיים מבפנים, אבל אז אנשים רוצים את מה שאינו אמיתי... אז איך העולם אמור לפעול כך? אני רוצה לדעת מה אמיתי באנשים, ובי. וקשה להיות כך, כי אף אחד אחר אינו כזה.”

“הבעיה כשאתה אדם חזק, מסוגל ובטוח בעצמו, היא שלרוב אנשים חושבים שאתה לא באמת צריך דברים כמו נחמה, הרגעה, נאמנות והכוונה. סביר יותר שאנשים יסתכלו עליך ויגידו, "היא לא צריכה את זה", "היא לא צריכה את זה", "היא כבר כל זה וכל זה". אבל אז האמת היא שסביר להניח שאתה אדם חזק, מסוגל ובטוח בעצמו משום שבנית את עצמך לבנה אחר לבנה לאותו אדם; משום שהיית צריך להפוך לאותו אדם; משום שהייתה לך די נחישות כדי לעצב את עצמך לדמות שידעת שאתה צריך להפוך אליה. בלבם של אנשים חזקים ובטוחים רבים, יש לב הכמה ביותר לדברים שרוב האחרים פשוט לוקחים כמובנים מאליהם.”

“אני נשאלת מהי עוצמה. עוצמה היא היכולת לא לעשות לאחרים רק את הדברים שנעשו לך. נאמר, שעליך “לעשות לאחרים כפי שהיית רוצה שיעשו לך”, אך עוצמה לוקחת זאת אפילו רחוק יותר ואומרת, “אני יכולה לתת יותר ממה שקיבלתי בחיים, אני יכולה להיות יותר מאלה שנתנו לי מעט, אני יכולה לעשות למען אחרים יותר ממה שנעשה למעני.” עוצמה, אף שהיא מודעת היטב לכאב שמעורר שאיבה מבאר שאחרים אינם ממלאים אותה באופן טבעי, ממשיכה למלא את הבאר הזאת כדי שתוכל לשאוב מאותם מים מולדים ויפים, כדי שתוכל לתת לאחרים גם את הדברים שלא ניתנו לה.”

“יש חוק בעולמות הטבע (הרוחני והפיזי) וזה משהו שהבנתי: על כל דבר אמיתי, על כל ביטוי או אירוע אותנטי, יש עשרת אלפים זיופים. לפני שתפגשו את מה או מי שבאמת אמיתי, אתם תפגשו או תשמעו על מה שמזויף, וזה יקרה פי עשרת אלפים! אין צורך להתאכזב, כל מספר נמוך מעשרת אלפים אכזבות אומר שאתם ברי מזל. ואתם שואלים למה זה צריך לקרות? ובכן, אם לא הכרתם את השקר קודם, אין דרך להבין מהי האמת כשהיא מגיעה. מה שנחות כל כך מפחד ממה שאמיתי, שהוא מרגיש צורך לחקות אותו ולשכפל את החיקוי הזה עשרת אלפים פעם, מתוך פחד שבסוף תפגשו את הדבר האמיתי. ככל שקיום מסוים חשוב יותר, כך יש בעולם יותר חיקויים שלו.”

“עלינו לדעת שכאשר אנו מזמינים אנשים אל חיינו, איננו מזמינים רק אנשים; אלא אנו מזמינים גם חוויות אל חיינו. הזמן שנבלה עם האנשים שאנו מקבלים פנימה, יהיה הזמן שיוקדש ליצירת חוויות בחיינו. לא באמת מלמדים אותנו זאת. לא מלמדים אותנו שלצד אדם יש עולם, ובאותו עולם רגשותינו ומחשבותינו יתערבבו ברגשותיו ובמחשבותיו של האדם האחר. בסופו של דבר, אנו מעצבים את חיינו בהתאם לבחירותינו באנשים שאנו מכניסים, וגם בהתאם לאנשים שלא יכולנו לבחור. אנשים הם הרבה יותר מגושים של עצמות, עור ורגשות. כשאמרו שאדם אחד יכול לשנות את העולם כולו, הכוונה היא שאם אתה משנה את חייו של אדם אחד, כבר שינית עולם שלם אחד. ולהפך. לכן היזהרו. היו אמיצים, אבל היזהרו.”

“הדת שלי מורכבת מלצחוק על עצמי. המוטו שלי הוא זה: כל עוד יש אני, יש סיבה לצחוק בקול רם!”

“ההמונים חיים את חייהם כפי שהם מוגדרים על ידי מונחים שהחברה נותנת. למשל: זה מה שזה אומר להיות נשוי, זה מה שזה אומר להיות בזוגיות, זה מה שזה אומר להיות יוצא עם מישהו, זה מה שזה אומר להיות בהבנה הדדית, אנחות, זה מה שזה אומר להיות רציני, זה מה שזה אומר להיות קליל, זה מה שזה אומר להיות מסובך, זה מה שזה אומר להיות רשמי בפייסבוק. כל אלה הם מונחים שהחברה נותנת. כל אלה הם קווים בלתי נראים (ולא כל כך בלתי נראים), שנמתחו על ידי החברה. אלה אינם קווי אלוהים. אלה אינם גבולות שנוצרו בידי יחידים מוארים מאוד. אלה אינם מונחים שהוגדרו על ידך ברגעים של תודעה נעלה במיוחד. לא. אלה רק שטויות. נשמה טהורה, שלמה לחלוטין וריקה מכפייה, תביט אל העולם בעיניים לא נגועות ותאמר: "איפה זה שאותו נשמתי מזהה?" ואז אתה מחפש את זה שנשמתך נועדה לו, זה שנשמתך מזהה, זה שנשמתך אוהבת. אין חוקים, אין קווים, אין גבולות. אין שטויות. אתה מחויב לקריאת נשמתך, לכוח שקורא לך מעבר לכל הגלימות והמלכודות והקטנות שנוצרו בידי ידיים קטנות.”

“קל בקלות להצחיק אותי, אתה יכול להצחיק אותי, כל אחד יכול להצחיק אותי, אבל זה בהחלט לא אומר שאתה יכול לגרום לי לעשות כל דבר.”

“אל תגביל את עצמך לתפיסות המוקדמות שלך על עצמך, אלא השלך את עצמך אל דף חלק שעדיין לא כתבת עליו, וראה מה תגלה עליך, ראה איזה סיפור נפרש, ראה מה קורה! אני תמיד עושה זאת, ולפעמים זה יכול להיות מאוד מפחיד! לעמוד לעיתים קרובות כל כך מול דף חלק שאין עליו עדיין שום דבר כתוב! אני מרגישה כאילו אני נשמה עם כיסוי יחיד – גופי העשוי עור – וזה הדבר היחיד שבין אני שבפנים לבין שאר העולם! זה די מפחיד להתחיל כל יום על דף חלק, לשכוח את התפיסות המוקדמות שלך על עצמך ולאפשר למחשבתך לאמץ את החדש! זה כמו לפגוש את עצמך בפעם הראשונה, שוב ושוב!”

“ואז החלטתי להיות בעד עצמי. תהיה בעד עצמך עד הסוף. לא עוד לחתוך את עצמי ולהגיש את עצמי כמו חתיכות של פשטידה לחך חסר הטעם של כולם. וזה לא אומר שאת לא יודעת איך לומר סליחה; כי להיות בעדך פירושו להיות בעד צמיחה ובעד שיפור. כשאני טועה, אני יודעת שאני טועה ואני אומרת שאני טועה. וככה אני יודעת שאני צודקת!”

“היופי בתיקון הטעויות שלנו עצמנו; במקום לנסות לתקן את הטעויות של אחרים, הוא שעבודה על הפגמים שלנו משפרת אותנו. אבל עבודה על הפגמים של אחרים לא רק שאינה משפרת אותנו; היא למעשה מותירה אותנו פחות ממה שהיינו לפני שערכנו את ההערכות הללו. אני מאמינה שהלקח של התרחשות טבעית זו הוא שכולנו נולדנו כדי למצוא ולתקן את החסרונות שלנו עצמנו; במקום למצוא ולתקן את החסרונות באחרים. ואם כל האנשים היו עושים זאת, אז היינו גזע של יצורים המביטים פנימה, כדי להוציא החוצה משהו טוב יותר. עכשיו חשבו איזו גזע יפהפה זה היה.”

“אם דבר כלשהו או אדם כלשהו מסירים ממך את השלום או מטילים עליך בלבול ושיפוט, הדבר או האדם הזה אינם מאת אלוהים, בלי קשר לשאלה אם אותו אדם או אותו דבר עטף את עצמו בנייר עטיפה שעליו מודפסים פניו של אלוהים מכל עבר. אל תפסיק להאמין באלוהים, אבל תפסיק להאמין באותו אדם, באותו דבר. נייר העטיפה שעליו מוטבעים פניו של אלוהים מכל עבר אינו באמת אלוהים.”