270 ציטוטים
אנתוני ליצ'וניון מוזכר כאן; פרטים ביוגרפיים נוספים אינם זמינים לציבור.
“אנחנו כולם משחקים, על הבמה של העולם, כשהתלוי נפתחים, לובשים את ההופעה הטובה ביותר שלנו בפני הקהל הזה של החיים.”
“אנחנו כולם עפר עובר באוויר, ההבדל הוא שישנם המרימים עצמם גבוה בשמיים, ואחרים נמוכים יותר. אך בסופו של דבר, כולם נוחתים באותו אדמה.”
“אם תשים שעון בקערה, עם הזמן יתפרק, כמו כסף, כמו אהבה, כמו מוח יפה ריק מנשמה.”
“עולם קטן שבו מכירים זה את זה, ואף על פי כן עומק כה גדול, שבו אפשר להיעלם.”
“העיתונות אומרת שאנחנו נשואים, אך הלב הוא זה שכתב את סיפור האהבה.”
“שפת אדם קטנה כמו כדור בול, אך חזקה ובעלת כוח הרבה יותר.”
“לאחר שנמניתי את צרותי, התגלתה לי כמה אני מבורך יותר.”
“אנשים רבים מוותרים על החיפוש אחר בן זוג נשמתי ומתאכזרים לבעל-גוף פשוט.”
“אנחנו כלנו חפים מפשע, עד מותנו.”
“אנחנו צופים בשמים, צופים בהם בחיים ובמותם, מחפשים אותם סימנים. חיים כרוח, עם תקווה כנפיים שמגיעים אליהם – לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי, אלא בזמן הנכון.”
“כל זה מתחיל איתך, ואת אשר מעולם לא התחיל, גם מסתיים איתך.”
“היא מתה, אני רק לא סיפרתי לה. לכן, ממשיך אנו ללכת, לאכול ולשכב יחד, בחשש שיום אחד תבין את זה.”
“נפש עוורת רוצה לשכוח, מה שלב שבור יזכור תמיד”
“לעיתים קרובות, משחק חסר-הבנה פותח את עיניך לאמת.”
“הילדים לא מבינים, כשלא ניתנים להם דברים. האם הורשל אחד, נלחם להביא להם, כיצד הוא משחית את עצמו, כשהעצים את החלומות והמטרות שלו מתחת לשולחן, רק כדי להביא לחם ולפול – על השולחן.”
“אני צרעה בהרה שלה, ונסיתי בכל כוחי שהקול שלי יגיע לפסגתה. אבל הזמן לא התאמן, והיא הסתירה את הכאב שלה ככוכבים בעננים. אם הייתי מקבל את ההזדמנות, הייתי מציל אותה מכל האמת והשקרים.”
“אם אתה קורא את זה, ודאי תזכור אותו ברשימת הברכות שלך.”
“היו אלה צבעים בלתי ניתנים לשליטה, מושתקים על ידי אחרים, צבעים אלה בתוכי, צופים אל עולם שחור-לבן; ללא התנגדות, רצו לשלוט, עם חוסר זניחות מופרז, הם לא הותירו לי ברירה אלא להיכנע. הגיע הזמן, היה צריך להכות ברעמים ולהתכופף למטר, שם נשברו הבטחות והכאב ממשיך לשלוט. היה צריך לוותר על עצמי ולהחיות את העולם, היה צריך. לצבוע”
“אנחנו שווים בחטא, אך מעולם לא שווים בהכרה.”
“היא צפה במראה שהעניקו לה כמתנה. היא שנאה הכל בו – מגודלו העגול ועד הצבע, ועד המסגרת העשויה עץ שהחזיקה אותו במקומו. אך בעיקר שנאה לצפות בעצמה בו, במיוחד במראה זה שבו היה סדק בקרן, שיספר לה את פניה. ובעוד היא צופה בו, הוא חודר אליה כמו המילים שאביה היה אומר לה לעיתים קרובות, כשסיפר לה שהיא יפה.”