אלן דה בוטון

“יש מעט דרכים יעילות יותר לקדם סובלנות בין שכנים חשדניים מאשר להכריח אותם לאכול ארוחת ערב יחד.”

“רוב פגישות העסקים כרוכות בכך שצד אחד מדכא בהרחבה את הרצון לצעוק על הצד האחר: תנו לנו פשוט את הכסף.”

“מתיקות היא ההפך ממאצ'ואיזם, שנמצא בכל מקום — ואני באמת לא מסתדר עם מאצ'ואיזם. מעניין אותי רגישות וחולשה ופחד וחרדה, כי אני חושב שבסופו של דבר, מאחורי המסכות שלנו, זה מה שאנחנו.”

“המצוקה שבאובדן חפץ יכולה להיות במידה רבה תסכול מן המסתורין האינטלקטואלי של ההיעלמות, לא פחות מאשר מן האובדן עצמו.”

“אנחנו מוכנים באמת לנישואים כשאנו חזקים מספיק כדי לאמץ חיים של תסכול”

“איזו ציוויליזציה משונה הייתה זו: עשירה עד מאוד, אך נטתה לצבור את עושרה באמצעות מכירתם של כמה דברים זעירים להפליא ובעלי משמעות רק עקיפה, ציוויליזציה קרועה ואינה מסוגלת להכריע באופן הגיוני בין המטרות הראויות שכסף עשוי להיות מושקע בהן ובין המנגנונים של יצירתו, שלעתים קרובות הם זניחים מבחינה מוסרית והרסניים.”

“אבי שילם על לימודי; אחר כך הוא הבהיר לי שאני לבד.”

“אני מאמין שאמנות היא כלי, ושכמו כל הכלים, יש לה תפקידים. אני גם חושב שחשוב לדעת למה הכלי נועד, כדי שנוכל לדעת טוב יותר איך ומתי להשתמש בו.”

“אני אומר לילדיי את מה שאני חושב בעצמי: שהדת אינה בהכרח משכנעת, אבל היא עדיין מעניינת ואין לצחוק עליה או לזלזל בה.”

“כישלון הוא להפוך למי שזקוק לכך שאחרים ייכשלו.”

“זה בהתאם לאופן שבו אנו מסוגלים לענות על השאלה מה אנו עושים (בדרך כלל השאלה הראשונה שנידרש להשיב עליה בכל היכרות חדשה) שסביר כי ייקבע טיב קבלת הפנים שלנו”

“אני בהחלט חושב שנסיעות יכולות להיות חלק ממסע של הבשלה פנימית, אבל צריך לעשות זאת נכון.”

“אולי דווקא כאשר חיינו מצויים במצב הבעייתי ביותר, אנו נוטים להיות הקשובים ביותר לדברים יפים”

“ברגע שבן זוג מתחיל לאבד עניין, כנראה יש מעט מאוד שהצד האחר יכול לעשות כדי לעצור את התהליך. כמו פיתוי, גם נסיגה סובלת מעטה של רתיעה. עצם התמוטטות התקשורת קשה לדיון, אלא אם לשני הצדדים יש רצון לראותה משוקמת. הדבר מותיר את האוהב במצב נואש. דיאלוג כן נראה כמניב רק גירוי, וחונק את האהבה בניסיון להחיותה. נואש להשיב אליו את בן הזוג בכל מחיר, האוהב עשוי בשלב זה להתפתות לפנות לטרור רומנטי, תוצר של מצבים שאין להם תקנה, מגוון של תחבולות (הסתגרות נעלבת, קנאה, רגשי אשם) שמנסות לכפות על בן הזוג להחזיר אהבה, באמצעות התפוצצות (בהתקפי דמעות, זעם או אחרת) מול האהוב. בן הזוג הטרוריסטי יודע שאין הוא יכול לקוות באופן מציאותי לראות את אהבתו נענית, אך חוסר התוחלת של דבר אינו תמיד (באהבה או בפוליטיקה) טיעון מספיק נגדו. דברים מסוימים נאמרים לא משום שיישמעו, אלא משום שחשוב לומר אותם.”

“אחת הסכנות שבנסיעה היא שאנו רואים דברים בזמן הלא נכון, לפני שהייתה לנו הזדמנות לבנות את הקליטה הדרושה, וכאשר מידע חדש הוא אפוא חסר תועלת וחולף כשם שמחרוזת חרוזים בלי שרשרת מחברת”

“מה שאני כן יודע מחיי הוא התופעה של לומר, "זה דבר קטן מדי מכדי להתווכח עליו", אבל אז בכל זאת למצוא את עצמך בתוך הוויכוח הזה.”

“להיות סופר לא היה בחירה (היו הרבה יותר דברים ראויים לעשות); זו הייתה הדרך הטובה והפורייה ביותר להיות קצת חולה.”

“נדמה שאיננו מסוגלים להתאפק מלהפריז בכל היבט של עצמנו: כמה זמן אנו נמצאים על פני הכוכב הזה, כמה חשוב מה אנו משיגים, עד כמה נדירים ולא הוגנים הם כישלונותינו המקצועיים, עד כמה רוויות אי־הבנות הן מערכות היחסים שלנו, עד כמה עמוקות הן צערנו. מלודרמה היא תמיד, אצל כל אחד בנפרד, סדר היום.”

“במידה מביכה, קסם הנישואים מסתכם בכך כמה לא נעים להיות לבד”

“הדבר המרכזי – ואולי הבלתי צפוי – שספרים עושים עבורנו הוא לפשט. זה נשמע מוזר, כי אנחנו חושבים על ספרות כעל דבר מתוחכם. אבל יש דרכים עוצמתיות שבהן ספרים מארגנים ומבהירים את הדאגות שלנו – ובמובן הזה מפשטים.”