“ברגע שבן זוג מתחיל לאבד עניין, כנראה יש מעט מאוד שהצד האחר יכול לעשות כדי לעצור את התהליך. כמו פיתוי, גם נסיגה סובלת מעטה של רתיעה. עצם התמוטטות התקשורת קשה לדיון, אלא אם לשני הצדדים יש רצון לראותה משוקמת. הדבר מותיר את האוהב במצב נואש. דיאלוג כן נראה כמניב רק גירוי, וחונק את האהבה בניסיון להחיותה. נואש להשיב אליו את בן הזוג בכל מחיר, האוהב עשוי בשלב זה להתפתות לפנות לטרור רומנטי, תוצר של מצבים שאין להם תקנה, מגוון של תחבולות (הסתגרות נעלבת, קנאה, רגשי אשם) שמנסות לכפות על בן הזוג להחזיר אהבה, באמצעות התפוצצות (בהתקפי דמעות, זעם או אחרת) מול האהוב. בן הזוג הטרוריסטי יודע שאין הוא יכול לקוות באופן מציאותי לראות את אהבתו נענית, אך חוסר התוחלת של דבר אינו תמיד (באהבה או בפוליטיקה) טיעון מספיק נגדו. דברים מסוימים נאמרים לא משום שיישמעו, אלא משום שחשוב לומר אותם.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←