כתיבה בלוק

“הבנתי בהדרגה שאני רואה דוגמה נוספת לדעיכה יצירתית, צעד נוסף של אמנות אחרת בדרך שאכן עשויה להסתיים בהכחדה.”

“לכתוב על מחסום כתיבה עדיף מאשר לא לכתוב בכלל”

“כתיבה היא משהו שאתה לא יודע איך לעשות. אתה מתיישב, וזה משהו שקורה, או שאולי לא קורה. אז איך אפשר ללמד מישהו איך לכתוב? זה מעבר לי, כי אתה בעצמך אפילו לא יודע אם תצליח. אני תמיד מודאג, טוב, אתה יודע, בכל פעם שאני עולה למעלה עם בקבוק היין שלי. לפעמים אני אשב ליד מכונת הכתיבה הזאת רבע שעה, אתה יודע. אני לא עולה לשם כדי לכתוב. מכונת הכתיבה נמצאת שם למעלה. אם זה לא מתחיל לזוז, אני אומר, טוב, זה יכול להיות הלילה שבו אני אאכל אבק.”

“כשאני נתקל בחסימת כתיבה, אני מפסיק לכתוב … בידיי; ואז אני מתחיל לכתוב ברגליי.”

“אני מאמינה שבלוק כתיבה הוא סימפטום. זו לא מחלה, זה הסימפטום של מחלה. אז מה שאני מנסה לעשות הוא בערך לעשות את זה כמו "האוס"; לרשום את הסימפטום ולרשום את הסימפטומים האחרים. לנסות לעבוד לאחור כדי להבין מה הבעיה.”

“הבעיה היא ההסכמה, דבר שאנחנו לומדים שלא לעשות. אנחנו לומדים לשפר מצבים לא נוחים, לשנות דברים, להקל על רגשות לא נעימים. אך אם תסכים למציאות שניתנה לך – שאתה לא נמצא תקופה יצירתית פורייה – אתה משחרר את עצמך כדי להתחיל למלא אותה מחדש.”

“אם סגרה לך אשתך את הדלת, הבעיה אינה בדלת.”

“כשאין לך מילים. צייר תמונה.”

“חסימת כתיבה היא לאנשים שיש להם את המותרות של זמן.”

“אני לא מאמינה בחסימת כתיבה. תחשבו על זה — כשנתקעתם בקולג' והייתם צריכים לכתוב עבודה, האם זה לא תמיד הסתדר איכשהו בלילה שלפני מועד ההגשה? חסימת כתיבה היא פשוט שיש לכם יותר מדי זמן פנוי.”

“אני לא יושבת ומחכה שהתשוקה תפגע בי. אני ממשיכה לעבוד בהתמדה, כי אני מאמינה שזכותנו כבני אדם להמשיך ליצור דברים. יותר מכול, אני ממשיכה לעבוד כי אני סומכת על כך שהיצירתיות תמיד מנסה למצוא אותי, גם כשאיבדתי את הראייה שלה.”