רוח

“עלינו להפסיק להשתמש בדלקים מאובנים בהקדם האפשרי. למרבה הצער, לשתי החלופות המובילות, רוח ושמש, יש בעיות בריאות וסביבה מתפתחות.”

“כשם שרק עלים מתים מאפשרים לרוח להטילם לכאן ולכאן, לעולם אל תיתן לעצמך להיסחף אחר דעת הקהל”

“ואילו האדם, ימיו כעשב, הוא פורח כפרח השדה; הרוח נושבת עליו והוא איננו, ומקומו אינו זוכר אותו עוד”

“האם אתה חש בכך? זהו שינוי רגוע ברוח. האם אתה שומע זאת? זהו לחישה רכה של תקווה. האם אתה רואה זאת? זו יד ההכוונה האלוהית, מושטת ברחמים כדי לסייע במאבקנו הטוב.”

“מושלם-לא-מושלם כולנו שמענו שאין שתי פתיתי שלג זהים. כל פתית שלג מקבל את הצורה המושלמת ליעילות ולתועלת המרביות במסעו. ואף שהכוח האוניברסלי של הכבידה מעניק להם יעד משותף, המרחב העצום שבאוויר נותן לכל פתית שלג את ההזדמנות לבחור את דרכו שלו. הם באותו מסע, אבל כל אחד מהם בוחר נתיב שונה. במסע הזה המונע בידי הכבידה, יש פתיתי שלג שמתנגשים ופוגעים זה בזה, יש שמתנגשים ומתאחדים, יש שמושפעים מהרוח... יש כל כך הרבה מעברים ושינויים שמתרחשים לאורך מסעו של פתית השלג. אבל לא משנה מהו המעבר, פתית השלג תמיד מוצא את עצמו מעוצב באופן מושלם למסעו. אני מוצא הקבלות בטבע כהשתקפות יפה של תזמור גדול. אחת מן ההקבלות האלה היא בין פתיתי השלג לבינינו. גם אנחנו, כולנו, צועדים לאותו כיוון. כוח אוניברסלי מניע אותנו לאותו יעד. כולנו יחידים היוצאים למסעות שונים, ולאורך מסענו אנחנו לפעמים נתקלים זה בזה, מצטלבים בדרכנו, משתנים... אנחנו לובשים צורות גופניות שונות. אבל בכל עת גם אנחנו מאה אחוז מושלמים-לא-מושלמים. בכל רגע נתון אנחנו בדיוק מושלמים למה שנדרש למסענו. אני לא מושלם למסע שלך, ואתה לא מושלם למסע שלי, אבל אני מושלם למסע שלי ואתה מושלם למסע שלך. אנחנו צועדים לאותו מקום, אנחנו לוקחים נתיבים שונים, אבל שנינו בדיוק מושלמים כפי שאנחנו. חשבו מה עשויה ההבנה של התזמור הגדול הזה לחולל במערכות יחסים. דמיינו אינטראקציה עם אחרים מתוך ידיעה שגם הם, כל אחד ואחד, חולקים את ההקבלה הזו עם פתית השלג. כמוכם, הם צועדים לאותו מקום, ולא משנה כיצד הם עשויים להיראות לכם, הם קיבלו את הצורה המושלמת למסעם. כמה חזקות היו מערכות היחסים שלנו אילו יכולנו לראות ולכבד את העובדה שכולנו מושלמים-לא-מושלמים למסענו.”

“אני חושב שאם נחפש אהבה באומץ, היא תתגלה, ואנחנו נגיע לכך שנמשוך אפילו יותר אהבה. אם אדם אחד באמת רוצה אותנו, כולם רוצים. אבל אם אנחנו לבד, אנחנו נעשים אפילו יותר לבד. החיים מוזרים.”

“הם אומרים שאהבה טובה היא כזו שמושיבה אותך, נותנת לך כוס מים, ומלטפת אותך על הראש. אבל אני אומרת שאהבה טובה היא כזו שמטילה אותך אל הרוח, מציתה אותך, גורמת לך לבעור דרך השמיים ולהאיר את הלילה כמו עוף החול; מן הסוג שמשחרר אותך כמו אש בשדה קוצים ואתה לא יכול להפסיק לרוץ פשוט משום שאתה ממשיך לשרוף כל מה שאתה נוגע בו! אני אומרת שזו אהבה טובה; כזו שבוערת ועפה, ואתה רץ איתה!”

“הייתי שמחה, אך "שמחה" היא מילה מבוגרת. לא צריך לשאול ילד על שמחה, אתה רואה אותה. הם או הם לא. מבוגרים מדברים על השמחה כי ברוב המקרים הם לא שמחים. לדבר עליה זה כמו ניסיון לתפוס רוח. הרבה יותר קל להיאחז בה כשהיא עוברת עליך. כאן אני מתנגדת לפילוסופים. הם מדברים על דברים מרגשים, אך אין בהם רגש. לעולם אל תדברו על שמחה עם פילוסוף.”

“בעיירות קטנות אנשים מריחים את הרוח באפים בעלי חדות יוצאת דופן”

“שמעי, אומרת שוג. הדבר שאני מאמינה בו: אלוהים בתוכי, ובתוכם של כולם. אתה נולד לעולם עם אלוהים. אך רק אלה שמחפשים אותו בתוכם מוצאים אותו. לפעמים הוא מופיע בעצמו, גם אם אתה לא מחפש או לא יודע מה אתה מחפש. לרוב האנשים, אני חושבת, זה מצוקה. אבל, אדוני, כאב. הרגשה של שטות. זה? שאלתי. כן, זה. אלוהים לא הוא או היא, אלא זה. אבל מה זה נראה? שאלתי. לא נראה כלום, אמרה. זה לא סרט. זה לא דבר שאתה יכול לצפות בו בנפרד מכל דבר אחר, כולל עצמך. אני מאמינה שאלוהים הכל, אמרה שוג. הכל שיש, או היה, או יהיה. ומתי אתה יכול להרגיש את זה, להיות שמח להרגיש את זה, אז אתה מצאת אותו. שוג היא דבר יפה, אני אומרת לכם. היא עושה פנים קצת, מבטת מעבר לגינה, מתיישבת אחורה בכיסא, נראית כמו גדי גדול”

“כדי שהים יהיה שקט, הרוח חייבת להיות שקטה, רעידת האדמה חייבת להיות שקטה, הסירה חייבת להיות שקטה, הדגים חייבים להיות שקטים; מאחורי כל דממה, שוכנת דממת הכול!”

“יער איננו שממה, אלא קהילה של נשמות המדברות זו עם זו ברוח”

“אנו בעיצומו של תהליך של גילוי מה עושה מילוי מיליארדי אקרים בטורבינות רוח ענקיות לסביבה הגלובלית.”

“כשהחורף שוכב על העולם, בשעת צהריים זוהרת, תחת גג העלים הנרדמים מתפרשות חלומות העצים; כשהחדרים היעריים ירוקים וקרירים, ורוח מתעוררת במערב, חזור אלי! חזור אלי, ואמרי שארצי היא הטובה ביותר.”

“האופן שבו אנו מגיבים לטרגדיה הוא סימן ההיכר של האופי. סבל של אובדן גדול מציב אותנו בצומת רוחני. רוח נשמתנו יכולה או להחמיץ ולהתייבש, או לשמוח ולשגשג.”

“כשעלה עשן האבקן הצהוב של העלים השבורים לאוויר, וירח הרוח את הבגדים הרטובים והקשיחים על הגדר, החלטתי לחזור הביתה.”

“כמו ציפור, עוף נגד רוח הדעות כדי להגיע ליעדך.”

“שמש קיץ חמה, האירי כאן באור זוהר, רוח דרומית חמה, נשבי כאן ברכות, דשא ירוק מעל, שכב קל, שכב קל, לילה טוב, לב יקר; לילה טוב, לילה טוב.”

“עלה אינו מסוגל להתנגד כשהרוח נושבת, אך כאשר סערות החיים משתוללות, אתה כן.”

“וכאשר הרוח והחורף יקפיאו את כל הארץ חסרת האהבה, היא תלחש על הגן, אתה תבין.”