רעם

“הדת הייתה הניסיון הראשון של המין האנושי, והגרוע מכול, לתת פשר למציאות. זה היה המיטב שהמין יכול היה לעשות בתקופה שבה לא היה לנו כל מושג בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה או ברפואה. לא ידענו שאנו חיים על כוכב לכת עגול, שלא לומר שהכוכב הלכת הזה מצוי במסלול סביב מערכת שמש זעירה וסתומה, שגם היא נמצאת בשולי קוסמוס עצום לאין שיעור, המתפוצץ והולך הרחק ממקור האנרגיה המקורי שלו. לא ידענו שמיקרואורגניזמים הם כה רבי עוצמה וחיים במערכות העיכול שלנו כדי לאפשר לנו לחיות, וגם מנהלים נגדנו התקפות קטלניות כטפילים. לא ידענו על קרבתנו הרבה לבעלי חיים אחרים. האמנו שספריטים, אימפים, שדים וג'ינים מרחפים באוויר סביבנו. דמיינו שהרעם והברק מבשרים רעות. לקח לנו זמן רב להשיל מעלינו את המעיל הכבד הזה של בורות ופחד, ובכל פעם שאנו עושים זאת יש כוחות אינטרסנטיים שרוצים לכפות עלינו ללבוש אותו שוב.”

“עמוק בפנים ידעתי שמשהו היה שונה . . . רציתי לספר לאחרים מה קרה לי. לא היו לי דמעות, לא הייתה לי שום התרגשות, לא שמעתי שום רעם, לא היה שום ברק . . . אבל . . . קיבלתי את החלטתי למען המשיח.”

“רעם הוא טוב, רעם הוא מרשים; אבל הברק הוא שעושה את העבודה.”

“העולם, הוא אמר, אינו מפעל שמגשים משאלות, ואז הוא נשבר, רק לרגע אחד, נהמת בכיו רועמת בחוסר אונים כמו רעם ללא ברק, אותה עזות איומה שחובבים בתחום הסבל עלולים לטעות ולחשוב שהיא חולשה.”

“צבע הפחד לעולם אינו כהה או שחור; יש לו צבע של ברק; בדרך כלל לבן, אך הוא יכול להופיע בגוונים שונים בהתאם לאופן שבו הפחד נע דרך הדרך כדי להיכנס אל לבך”

“סבול את הסערה, אבל אל תשכח ליהנות מהקשת ומהרעם.”

“כאשר אתה הופך לטיפת גשם במוחך, הרעם הוא החבר הקרוב ביותר שתוכל למצוא. עצים מוכי רוח, ענני סערה, ברק או האבק — הכול תישא ברגע שתסתגל.”

“אוויר של אבק לרגע הייתי ענן סערה, כל כולו רעם צודק ורועם; כולו חד ומצמיד, מסנוור. משהבהוב הברק דעך, זינק מעלה חוד לוהט. ממש התפוצצתי. המצב הסטטי היכה בי בשלילה, ודלף ממני גופרית על האנשים שהעזו להחזיק את השמיים. סופות חזקות עדיין חסרות עצמות וברובן כולן לבדן.”

“אני זוכרת שישבתי לאחור, על חוף מקומי שקראתי לו בית; חשבתי על הסערות הפראיות שכבר עמדתי מולן, על הרעם הכאוטי שלמדתי איכשהו לרקוד דרכו. הפעם, הזיכרון הזה היה שונה. לא הייתה לי שום היקשרות רגשית, הרגשתי משוחררת מן העבר ויכולתי להפריד בשקט בין מי שהייתי לבין מי שאני עכשיו, והרגע הזה היה מעצים, כי אילו לא עמדתי מול האסונות הגדולים ביותר באומץ, לא הייתי לומדת את אומנות החיים. ההתעוררות העצמית שלי.”

“רעם הוא רעש עבור פסימיסט אך מוזיקה עבור אופטימיסט”

“עולם האור והחן הכוכבי; בתוך מחשבתך אני חי כדי להתחקות. מהירות מחשבתך בתפארת הרעם, מאירה את ישותי בסיפורו של החלום. אני מחבק את העץ הנושא את שמך, משאלתך הבלתי נאמרת: לב התהילה.”

“אתה מעיין של אהבה ורעם של יופי”

“אלוהים אבינו, פטריוטיים צעירים שלנו, אלילי ליבנו, יוצאים לקרב - היה איתם! ברוח - גם אנחנו יוצאים מהשלווה המתוקה של בתינו האהובים כדי להכות באויב. אלוהים, עזור לנו לקרוע את החיילים שלהם לגזרים מדממים עם הפגזים שלנו; עזור לנו לכסות את השדות המחייכים שלהם בגופות החיוורות של המתים הפטריוטים שלהם; עזור לנו להטביע את רעש התותחים בצרחות הפצועים שלהם שמתפתלים מכאב; עזור לנו להחריב את בתיהם הצנועים בהוריקן של אש; עזור לנו לשבור את הלב של האלמנות התמימות שלהם ביגון שאין לו מרפא; עזור לנו להשליך אותם ללא קורת גג, עם ילדים קטנים שנודדים ללא חבר בשממה של ארצם החרבה, בבלויי סחבות, ברעב ובצמא, נתונים לחסדי להבות השמש בקיץ ורוחות הקרח בחורף, שבורי רוח, מותשים מהמאמץ, מתחננים בפניך למקלט הקבר ומסורבים - למעננו, אלו שסוגדים לך, ה', רסק את תקוותיהם, קלל את חייהם, הארך את מסעם המר, הכבד את צעדיהם, השקה את דרכם בדמעותיהם, כתים את השלג הלבן בדם רגליהם הפצועות! אנחנו מבקשים זאת, ברוח של אהבה, ממי שהוא מקור האהבה, והוא המקלט והידיד הנאמן תמיד של כל מי שסובל ומחפש את עזרתך בלב שפל ומתחרט. אמן.”

“הזר מהחלל עסק בחקר הנצרות באופן רציני, כדי ללמוד, אם יוכל, מדוע למה כה קל לחסידים להיות אכזריים. הוא הגיע למסקנה ש至少 חלק מהבעיה היא סיפור לא מסודר היטב בברית החדשה. הוא חשב שהמטרה של האבודים הייתה ללמד את האנשים, בין השאר, להיות רחומים, גם כלפי הנמוכים ביותר. אך האבודים לימדו בפועל את הדברים הבאים: לפני שאתה רצח את מישהו, ודא שיש לו קשרים טובים. כך זה הולך. החיסרון בסיפורי ישו, אמר הזר מהחלל, הוא שישו, שלא נראה כמי שיש לו משמעות, למעשה היה בן הכוח העליון ביותר ביקום. הקוראים הבינו זאת, ולכן, כשהגיעו לגולגולתא, הם חשבו באופן טבעי, ו-רוזווטר קרא בקול רם שוב: אוי, הו, הם בחרו את האיש הלא נכון לתלייה הזו! ולחשיבה הזו הייתה אחותו: "יש אנשים נכונים לתלייה." מי? אנשים שאין להם קשרים ט”

“אם אתה גונב את הרעם של אנשים רק מעצם היותך שם ועומד שם; באמת אי אפשר לצפות מאנשים שיאהבו אותך. אנשים רוצים שהרעם שלהם יישמע בקול רם וברחבי העולם, לא שלך! ברבורים לעולם לא צריכים להתייאש מכך שברווזים לא אוהבים אותם.”

“כשכל ימיי נדלקים ואין לי שיר לשיר, איני חושש שאיני צעיר דיים להתבונן בכל דבר, כפי שצפתתי פעם בפתח גן ילדים או בעץ גבוה ושען. שם תלויה חסד האל הגדולה על כל חטאיי ועליי, כי הוא לא נוטל את הפחד מהעץ ואבנים עדיין מתארות בדרך שאינן יכולות ולא יוכלו. אנשים גדלים מדי לאהבה, אהבה, אנשים גדלים מדי ליין, אני לא אגדל מדי לראות אור יום לא-טבעי נוגה, משנה את האבק בחדרי לירקן עד שאיני בטוח אם זה שלי. היי, הנחמות האחרונות מתמוססות, הפתעות הראשונות נשארות; ובשאריותי נופל מתנה שאני לא אומלל לבקש: שאדם יגדל לרגיל לגרום לאבל ולא לשמחה, אבל לא ללילה ולא ליום. אנשים גדלים מדי לאהבה, אהבה, א”

“סופות רעמים הן ידידותינו לא פחות מאשר אור השמש.”

“לכן עלה מורגות, איטי ומתחתית, מן כסאו התת-קרקעי, וצעדיו נשמעו כברק מתחת לאדמה. ויצא אל מחוץ, לבוש בשריון שחור, ועמד לפני המלך כטור, כתר ברזל על ראשו, ושלטו הגדול, שחור ללא סימנים, הטיל עליו צל כענן סערה. אך פינגולפין זרח מתחתיו ככוכב, כי שריונו היה מעוטר בכסף, ושלטו הכחול היה מוטבע בקריסטלים, והוא הוציא את חרבו רינגיל, שזרחה כמו קרח.”

“הירח נראה כמי שאינו מודע לחושך של הלילה הפוגע בגשם הלח והחם, המטעה את היריקה של הינשוף; אור רעם של אהבה מרים לבבות פועמים בעוד מזג האוויר לומד יותר ממאהבים הנפגשים בגשם”

“זו הברק שפוגע, לא הרעם”