“כשכל ימיי נדלקים ואין לי שיר לשיר, איני חושש שאיני צעיר דיים להתבונן בכל דבר, כפי שצפתתי פעם בפתח גן ילדים או בעץ גבוה ושען. שם תלויה חסד האל הגדולה על כל חטאיי ועליי, כי הוא לא נוטל את הפחד מהעץ ואבנים עדיין מתארות בדרך שאינן יכולות ולא יוכלו. אנשים גדלים מדי לאהבה, אהבה, אנשים גדלים מדי ליין, אני לא אגדל מדי לראות אור יום לא-טבעי נוגה, משנה את האבק בחדרי לירקן עד שאיני בטוח אם זה שלי. היי, הנחמות האחרונות מתמוססות, הפתעות הראשונות נשארות; ובשאריותי נופל מתנה שאני לא אומלל לבקש: שאדם יגדל לרגיל לגרום לאבל ולא לשמחה, אבל לא ללילה ולא ליום. אנשים גדלים מדי לאהבה, אהבה, א”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←