רעם

“אמן הוא זהות לאנרכיסט, צעק. אתה יכול להחליף את המילים בכל מקום. אנרכיסט הוא אמן. האיש שזורק פצצה הוא אמן, כי הוא מעדיף רגע גדול על כל דבר אחר. הוא רואה כמה יותר יקר הוא פיצוץ אור נורא, צלצול ברק עוצמתי, מאשר הגופים השגרתיים של כמה שוטרים בלתי צורניים. אמן מביט בעין יפה בכל ממשלות, מחקיק כל חוקי קונבנציה. השاعر נהנה רק בלא-סדר. אם לא כן, הדבר השירתי ביותר בעולם היה היה הרכבת התחתית. כך זה, אמר סירם. בלי בושה, אמר גריגורי, שהיה מאוד רציונלי כשאחרים מנסים לפרדוקס.”

“הרעם צעק והגשם פגע, והעלים ניגנו עם הרוח והברק זרח, והטיגריס גרגרה בסוף. היא נראתה כאן ונראתה שם, לא ראתה כל כך גשם בכל מקום, תאוה פתאומית עלתה בלבה, תאווה מטורפת שצריכה להתחיל, היא הרגישה אהבה עמוקה בגשם, מבטה מחדש את גוריםיה. שנתיים לפני כן היא נפצעה, בידי אנשים נמוכי רוח שרצו להרגיע אותה, הם היו מפחדים מכוחה, רצו לתפוס אותה ולעבד אותה במגדלם. הם השתינו פחיות והמתינו בין העצים, היער היה מלא ציפורים ודבורים, הטיגריס יצאה לצוד בשר, גוריה המתינו במערה לחלקם. היו דברים חסרים באוויר, ריח הג'סמין לא היה שם, הטיגריס נראתה לעלה העצים וראתה את פני האנשים צבועים בשמן. היא התגברה עליהם מבטה, וראתה פחד, חרדה ופנים מלאות שקר! היא צעקה בכל עוז”

“אנשי התאוסופיה לדוגמה יספרו על רעיון מושך מאוד כמו גלגול הנשמות, אך אם נצפה את תוצאותיו הלוגיות, הם מביאים גאווה רוחנית וצניעות רוחנית של מעמדות, כי אם אדם הוא אביון עקב חטאיו טרם לידתו, אנשים נוטים לבזות את האביון. אך הנצרות מלמדת על רעיון פחות מושך כמו חטא המקור, אך כאשר נצפה את תוצאותיו, הן מלאות רחמים ואחווה, וצחוק רועם ורחמים, כי רק עם חטא המקור ניתן בו-זמנית לרחום על האביון ולהתחשד במלך.”

“כשהייתי צעיר, חשבתי שזה הרעם שהורג אנשים. אבל כשלמדתי פיזיקה בתיכון, גיליתי שבעצם הברק הוא זה שהורג. קולו של הרעם עצמו הוא רק רעש. הברק הוא האלגנטיות!”

“הגעתי לנקודה שבה אני כבר לא מאמינה שאני לא ראויה לגדולה. אם האנשים שאני מוקפת בהם אינם מתואמים עם הצמיחה שלי, אני שמחה לשחרר. אם העבודה שאני עובדת בה אינה מוציאה ממני את המיטב, אני שמחה למצוא משהו שכן. אם אני מתלוננת על דבר אחד, עליי להיות אסירת תודה על עוד שניים. אם אני לא תמיד יכולה לקבל את כל מה שאני רוצה, אדאג היטב שיהיה לי כל מה שאני צריכה. אם רעם החיים מגיש לי דמעות, אדאג לצחוק דרכן. אם אני מאבדת קצת, אני סומכת על כך שזה מפני שאני עומדת לזכות ביותר. אם יש חושך, האור כמעט בהישג יד. כל מכשול הוא השער לחיים מודעים, וכל כאב לב הוא השער לאהבה המועצמת ביותר שאפשר להרגיש.”

“מזג האוויר הוא משבשת התוכניות והעסקנות האנושיות של הטבע. מכל הדברים על פני האדמה, שיבושו של הטבע הוא מה שאנו יודעים שאפשר לסמוך עליו, שכן הוא למעשה אינו נתון לשליטת בני אדם.”

“לאן שלא תלך, היה הרעם של השמחה והרוח של האופטימיות.”

“הרעם רועם אך אינו מכה. הברק מכה אך אינו רועם. בחר להיות ברק.”

“לשיר בסערה משתיק את איומיו של הרעם”

“חשוב על שייקספיר ועל מלוויל, ואתה חושב על רעם, ברק, רוח. כולם ידעו את חדוות היצירה בצורות גדולות או קטנות, על גבי קנבסים בלתי מוגבלים או מוגבלים. אלה הם ילדי האלים.”

“אין מאבק, אין הצלחה! מכת הרעם החזקה ביותר מביאה לעיתים קרובות את הגשם הכבד ביותר! משקל ההגשמה שלך תלוי בכמה רחב אתה פורש את רשתותיך!”

“אין מאבק, אין הצלחה. ככל שהרעם חזק יותר, כך הגשם כבד יותר”

“חייתי כל כך הרבה זמן כאדם, אילפו אותי להיות, דיברתי בזהירות והחזקתי בפנים את האני האמיתי שלי. אבל הגיע הזמן, קולי יישמע. המסרים שלי ברורים ואני כבר לא אותה נערה. אני פראית, ליבי נדיר אני בלתי ניתנת לאילוף ואני לא נותנת לזה שום זין החיים קצרים מדי, כדי לחיות בשביל מישהו אחר, עמדתי מול הגשם, הסערות והרעם ואם יש דבר אחד, ששמרתי בראשי זה שאני, מי שאני, ואני לא נותנת שום זין אם אתם לא אוהבים את זה.”

“אלוהים, הוריד קרבים אם תבחר שלא לדבר.”

“למה המצרי, הערבי, האביסיני, הצ'וקטאו? ובכן, באיזו לשון הרוח מדברת? מאיזו לאום היא סערה? מאיזו ארץ באים הגשמים? איזה צבע יש לברק? לאן הולך הרעם כשהוא מת?”

“איפה ניפגש שוב שלושתנו, ברעם, בברק או בגשם? כשהמהומה תיגמר, כשהקרב ייאבד ויוכרע”

“הומור קשה לתפוס בשפה שנייה. במיוחד כשאתה צעיר רציני כמו ג׳ובאני. הוא אמר לי בלילה האחר, כשאתה אירוני, אני תמיד מאחוריך. אני איטי יותר. זה כאילו אתה הברק ואני הרעם.”

“בברק החיים, בלי האור שלך, לעיתים קרובות איבדתי את דרכי”

“אני חושש שהכנסייה מנסה לדבר על יותר מדי נושאים שלא באמת קשורים לה. יש נושאים שאנחנו יודעים שהם לא נכונים – אי-צדק גזעי, פשיעה, הימורים, חוסר יושר, פורנוגרפיה. בנושאים האלה אנחנו חייבים לצעוק כמו נביאי אלוהים.”

“הברק מסתיר את צבע הלילה”