הנשמה

“כוח האדם נופל, אבל האלוהות שבפנים מחזקת את הנשמה.”

“אני איני משרת ולעולם לא אשרת את הגוף האנושי. אני משרת רק את נשמת האדם — הנשמה שהיא הסיבה לכל מעשי המצוינות בעולם הזה — הנשמה שהיא השער לממלכה אמיתית של שלום.”

“בגוף יש כוח עצום, במוח יש פוטנציאל מזהיר, בלב יש השפעה יוצאת דופן, ובנשמה יש עוצמה יוצאת מגדר הרגיל.”

“אהבה היא חלק מן הנשמה עצמה, והיא מאותו הטבע כמו הנשימה השמימית של אווירת גן העדן.”

“מה שעליך לדעת הוא זה: לפני שחלום מתממש, נשמת העולם בוחנת הכול שנלמד בדרך. היא עושה זאת לא מפני שהיא רעה, אלא כדי שנוכל, נוסף על מימוש חלומותינו, לשלוט בשיעורים שלמדנו בעודנו מתקדמים אל החלום. זהו הנקודה שבה רוב האנשים מוותרים. זהו הנקודה שבה, כפי שאנו אומרים בשפת המדבר, אדם מת מצמא דווקא כשעצי הדקל כבר הופיעו באופק.”

“יש צורה גבוהה יותר של היררכיה, והיא היררכיית הרוח. כשאני עומדת מול אדם, אני עומדת מול נשמה, ופגשתי נשמות מופלאות בגופים שאין בהם כסף, כמו גם נשמות צחיחות ושטחיות בגופים הטבולים בעושר. באותו אופן, פגשתי נשמות מופלאות בגופים הטבולים בעושר, כמו גם נשמות צחיחות ושטחיות בגופים עניים. נמאס לי מאנשים שמעסיקים את דעתם בהיררכיה המבוססת על כסף, משום שצורת היררכיה זו היא פרימיטיבית; ואילו ישנה צורה גבוהה בהרבה של היררכיה, והיא של הנשמה. כשאתם שופטים גבר ואישה על סמך עושרם, אני צוחקת על צורת השיפוט הפרימיטיבית שלכם! כשאני עומדת מול בן אדם, אני עומדת מול נשמה.”

“התנ״ך מלמד שאם אנו נושעים או אובדים, יש לקיום הנפש נצחיות.”

“הצעיר העני חייב לעבוד למען לחמו; הוא אוכל; כשסיים לאכול, לא נותר לו אלא חלימה בהקיץ. הוא נכנס לתיאטרון של אלוהים חופשי; הוא רואה את השמים, את החלל, את הכוכבים, את הפרחים, את הילדים, את האנושות שבה הוא סובל, את הבריאה שבה הוא זורח. הוא מביט באנושות עד כדי כך שהוא רואה את הנשמה, הוא מביט בבריאה עד כדי כך שהוא רואה את אלוהים. הוא חולם, הוא חש שהוא גדול; הוא חולם עוד קצת, והוא חש שהוא רך לב. מן האנוכיות של האדם הסובל, הוא עובר אל החמלה של האדם המתבונן. רגש נפלא מתעורר בו, שכחת העצמי, ורחמים על הכול. במחשבה על אינספור ההנאות שהטבע מציע, נותן, ונותן ביד נדיבה לנפשות פתוחות ומסרב לנפשות סגורות, הוא, מיליונר של תבונה, בא להתאבל על המיליונרים של הכסף. כל השנאה עוזבת את לבו כשם שכל האור נכנס אל רוחו. והאם הוא אומלל? לא. עוניו של צעיר לעולם אינו עלוב.”

“עיני נפש העם אינן יכולות לסבול את ראיית האלוהי.”

“כמו רוב האנשים, כשאני מבטלת אחורה, הבית המשפחתי נתון בזמן, או אפילו מחוץ לזמן, כי הוא קיים ברור כל כך ולא משתנה, והוא ניתן להיכנס אליו רק דרך דלת במוח. אני אוהבת את העובדה שהחברות טרם-תעשייתיות, והקultures הדתיות עד היום, מבחינות בין שני סוגי זמן – זמן ליניארי, שהוא גם ציקלי, כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה, אף על פי שנראה שהיא מתקדמת, וזמן אמיתי, שאינו נתון לשעון או ללחצן, והוא המקום בו נשמת האדם נהגה לשבת. הזמן האמיתי הוא הפיך ומחולל. זה הסיבה שבריטואלים דתיים מכל סוג, דבר שהתרחש פעם אחת מחולן מחדש – פסח, חג המולד, פסחא, או, לפי המסורת הפגנית, חג המולד והמוות של האל. כשאנו משתתפים בריטואל, אנו עוברים מחוץ לזמן הליניארי ונכנסים לזמן האמיתי. זמן אמיתי הוא רק אמיתי כשאנו חיים בעולם מכ”

“מה היית מבקש אילו ניתנה לך החירות לבחור משהו מרצונך החופשי (מרג'יאת)? אין דבר בכל הדברים המחויבים שבו אפשר להישאר דומם. זה אחר זה, הצרכים ימשיכו לבוא. רק במצב של העצמי של האדם עצמו [הנשמה], אפשר להישאר חף מעול.”

“אולי במקרה של בני אדם אמיתיים, המוח שלהם, הנשמה שלהם, התודעה שלהם זורמים דרך גופם כמו דם, שוכנים בכל תא של הווייתם הגופנית, ולכן אריסטו צדק: אצל בני אדם הנפש והגוף הם אחד ואי אפשר להפריד ביניהם, העצמי הוא גם עם הגוף וגם כלה עמו. היא דמיינה את האיחוד הזה ברעד של התרגשות. כמה בני אדם היו בני מזל אילו כך היה, היא רצתה לומר לג'רונימו שהיה וגם לא היה אבן רושד: בני מזל ואבודים. כשהלבבות שלהם הלמו מהתרגשות גם נשמותיהם הלמו, כשהדופק שלהם האיץ גם רוחם התעוררה, כשהעיניים שלהם נרטבו בדמעות של אושר היה זה המוח שלהם שחש את השמחה. המוחות שלהם נגעו באנשים שאצבעותיהם נגעו בהם, וכאשר אחרים נגעו בהם בתורם היה זה כאילו שתי תודעות התאחדו לרגע. המוח העניק לגוף חושניות, הוא אפשר לגוף לטעום עונג ולהריח אהבה בבושם המתוק של אהובם; לא רק גופם, אלא גם מוחותיהם, עשו אהבה. ובסוף הנשמה, בת תמותה כמוהגוף, למדה את הלקח הגדול האחרון של החיים, והוא מותו של הגוף.”

“כוחו של הקיום הוא אלוהות בתוך הנשמה”

“יום אחד חייך יגיעו לקצם, לא משנה כמה תשומת לב תעניק לבריאותך. האם תביט לאחור בחרטה, משום שהזנת את גופך אך הרעבת את נשמתך?”

“מוזיקה היא מזון לנשמה”

“זה שובר את לבי. טוב יותר ממילותיך, עינך מספרת לי את כל סכנתך. אינך עדיין חופשי, עדיין אתה מחפש חירות. החיפוש שלך התיש אותך והפך אותך לדרוך מדי. אתה נכסף אל הגבהים הפתוחים, נשמתך צמאה לכוכבים. אך גם האינסטינקטים הרעים שלך צמאים לחירות. כלביך הפראיים נכספים לחירות; הם נובחים משמחה במרתפם כאשר רוחך שואפת לפרוץ את כל בתי הכלא. בעיניי אתה עדיין אסיר המדמה לעצמו חירות: אה, אסירים כאלה של הנפש נעשים פיקחים, אך גם ערמומיים ושפלים.”

“האגו מת והאגו חי, אבל אנשים אומרים ש״אני מתתי״. מה שנולד ומת הוא האגו, והנשמה נמצאת באותו מקום (היא תמיד שלמה). גם הפודגל (האטומים שנצברו; ושמתפרקים כעת בצורת התודעה, הגוף והדיבור) נמצא באותו מקום. העניין הוא רק של האגו שבאמצע.”

“ברגע שאושר הנשמה (העצמי) מושג, הוא לעולם אינו עוזב אותך. אושר הנשמה (העצמי) הוא נצחי.”

“מחשבה שלילית שואבת את כוחו של אדם. מחשבה חיובית מיטיבה עם הנפש.”

“איזה פחד יש לך? אתה עצמך הוא העצמי המוחלט! אם העצמי המוחלט יפחד, אז כל היקום יפחד! ״אנחנו״ נמצאים מעבר לפרקרוטי [עולמו של העצמי היחסי].”