כוכבים

“מהי קסם? יש את ההסבר של הקוסם... קוסמים מדברים על נרות, מעגלים, כוכבי לכת, כוכבים, בננות, זמירות, רונות ועל החשיבות של אכילת לפחות ארבע ארוחות טובות בכל יום.”

“עוד בילדותה, היא העדיפה את הלילה על פני היום, נהנתה לשבת בחצר אחרי השקיעה, תחת שמיים מנוקדים בכוכבים, ולהאזין לצפרדעים ולצרצרים. החשכה הרגיעה. היא ריככה את הקצוות החדים של העולם, ריככה את הצבעים הקשים מדי. עם בוא הדמדומים, נדמה היה שהשמיים נסוגים; היקום התרחב. הלילה היה גדול מן היום, ובממלכתו נדמה היה שלחיים יש יותר אפשרויות.”

“הצלב הפך לסמל בחלק גדול מן העולם המערבי, ונעשה בו שימוש לרעה בידי כוכבי רוק רבים ואחרים שאינם מבינים את משמעותו.”

“אֲרֵן, רְאֵה כִי מַעֲשֶׂה אֵינוּ כְּאֶבֶן שֶׁמַּחְזִיקִים בָּהּ וּמַשְׁלִיכִים, וְהִיא מַכֶּה אוֹ מַפִּילָה, וְזֶה סוֹף הַדָּבָר. כִּשֶּׁמִּשְׁלִיכִים אֶת הָאֶבֶן, הָאָרֶץ קְלָה; הַיָּד שֶׁמַּחְזִיקָהּ כָּבְדָה. וּבְהִשְׁלִיכָהּ, מַעֲגָלֵי הַכּוֹכָבִים מַעֲנִים, וּבַמָּקוֹם שֶׁהִיא מַכֶּה אוֹ מַפ”

“אנחנו, תושבי קליפורניה, יכולים לצפות בערוץ מזג האוויר בתמונות של אכזריות החורף המשתחררת על אחינו האמריקאים, ולהודות לכוכבי המזל שלנו שאיננו צריכים להתמודד איתה.”

“כדי להיכנס אל הבדידות, אדם צריך לפרוש מחדרו כשם שהוא פורש מן החברה. איני בודד בשעה שאני קורא וכותב, אף שאיש אינו עמי. אבל אם אדם רוצה להיות לבדו, שיביט בכוכבים.”

“האם הכוכבים היו בשמים כשיצאתי מהבית אמש? כל מה שיכולתי לזכור היה הזוג בסקייליין שהאזין לדרן דרן. כוכבים? מי זוכר כוכבים? אם חושבים על זה, האם בכלל הרמתי לאחרונה את העיניים לשמיים? אילו הכוכבים היו נמחקים מן השמיים לפני שלושה חודשים, לא הייתי יודע. הדבר היחיד ששמתי לב אליו היה צמידי כסף על פרקי ידיהן של נשים ומקלות של ארטיק בעציצי גומי. מוכרח להיות משהו לא בסדר בחיים שלי. הייתי צריך להיוולד כרועה יוגוסלבי שהרים את מבטו אל העגלה הגדולה בכל לילה. בלי מכונית, בלי רדיו-מכונית, בלי צמידי כסף, בלי גרירת רגליים, בלי חליפות טוויד כחולות כהות. עולמי התקצר, השתטח והפך לכרטיס אשראי. במבט חזיתי הדברים נראו רק מוטים מעט, אבל מן הצד המראה היה כמעט חסר משמעות — ופל חד-ממדי. ייתכן שהכול עליי נדחס שם, אבל זה היה רק פלסטיק. בלתי ניתן לפענוח אלא בידי איזו מכונה. המעגל הראשון שלי ודאי התחיל להישחק. זיכרונותיי האמיתיים נסוגו אל תוך הטלה מישורית, מסך התודעה מאבד כל זהות.”

“בשמיים האפלים ביותר, הכוכבים תלויים גבוה; מראים לנו את אור התקווה ואומרים לנו שהחלומות לעולם אינם מתים.”

“אני אצפה באורות הארץ, באור השמש ובאור הירח ובכוכבים, באורות הנרות שבהם נמשך המרשך, באורות האביב שמזמין אותנו, ובאור שברור כבר כאן.”

“בשמים האפלים ביותר, הכוכבים תלויים גבוה; מראים לנו את אור התקווה ואומרים לנו שהחלומות לעולם אינם מתים, אל תראו את החשכה, חכו לשמש הבוקר.”

“אז? תוכל לצייר סqueleט רוכב על אופנוע עם אש יוצאת ממנו? ואני רוצה קסדה של פיראט לסqueleט. ועורב על כתפו. עורב סqueleט. או אולי עורב סqueleט של נינג'ה? לא, זה היה יתר על המידה. אבל היה נהדר אם הסqueleט הרוכב יוכל לירות כוכבי-נין. שרופים.”

“החברה, כפי שאנו ייסדנו אותה, לא יהיה לה מקום בשבילי, אין לה דבר להציע; אך הטבע, שגשמיו המתוקים יורדים על הצדיק ועל הרשע כאחד, יהיו לו בקיעים בסלעים שבהם אוכל להסתתר, ועמקים נסתרים שבדממתם אוכל לבכות בלי שיפריעו לי. הוא יתלה את הלילה בכוכבים כדי שאוכל ללכת בחוץ בחשכה בלי למעוד, וישלח את הרוח על עקבותיי כדי שאיש לא יוכל להתחקות אחרי אל פגיעתי: הוא יטהר אותי במים רבים, ובצמחי מריר יעשה אותי שלם.”

“אני מדממת מילים. אני חולמת בנרטיב. אני חיה בעולמות אינסופיים. אני מתיידדת עם דמויות דמיוניות. אני מביעה משאלות על כוכבים בגלקסיות אחרות. אני קוטפת סיפורים ממוזה מהורהרת. אני פורחת לאור הירח בבדידות חרישית. אני סופרת.”

“אני יוצא אל המרפסת ומביט למעלה אל הכוכבים המנצנצים מעל, הפיזור האקראי של מיליוני כוכבים. אפילו בפלנטריום לא היית מוצא כל כך הרבה. חלקם באמת נראים גדולים ומובחנים, כאילו אם היית מושיט את ידך בכוונה אפשר היה לגעת בהם. כל זה עוצר נשימה. אבל לא רק יפה — הכוכבים, כמו העצים ביער, חיים ונושמים. והם צופים בי. מה שעשיתי עד עכשיו, מה שאני עומד לעשות — הם יודעים הכול. שום דבר לא חומק מעיניהם הפקוחות. כשאני יושב שם מתחת לשמי הלילה הזוהרים, שוב אוחז בי פחד אלים. הלב שלי הולם בקצב מסחרר, ואני בקושי מצליח לנשום. כל מיליוני הכוכבים האלה מביטים בי מלמעלה, ומעולם לא הקדשתי להם יותר ממחשבה חולפת. לא רק כוכבים — כמה עוד דברים לא הבחנתי בהם בעולם, דברים שאני לא יודע עליהם דבר? פתאום אני מרגיש חסר אונים, חסר כוח לחלוטין. ואני יודע שלעולם לא אצליח לברוח מן התחושה הנוראה הזאת. (135)”

“קרני לייזר החליקו סביבם, התזות של אור שקעו דרך החשכה, ולבסוף נגעו בכוכבים או האירו את המים לרגע במסע מותם אל הקרקעית העכורה.”

“כשאתה חושב על דברים כמו הכוכבים, העניינים שלנו לא נראים חשובים במיוחד, נכון?”

“כשאני יושב תחת העץ המואר באור הירח, לבך מעטר אותי בנצנוץ הכוכבים”

“אבל היקום, על עצמתו האדירה, הוא בכל זאת מקשה אחת, ומה שנכון בקצה אחד שלו נכון גם בקצהו האחר. אין ספק שאומללות, כמו אושר ותקווה, מצויה בכל רחבי הכוכבים.”

“כאשר אני שוקל כי בעלי החיים הנאצלים יותר הושמדו כאן — הפומה, הפנתר, הלינקס, הזאב הטלוא, הזאב, הדוב, האייל, הצבי, הבונה והתרנגול ההודי וכיוצא באלה וכיוצא באלה — איני יכול אלא לחוש כאילו אני חי בארץ מאולפת, וכביכול מסורסת... האין זו טבע פגום ובלתי שלם שאני משוחח עמו? כאילו הייתי חוקר שבט של אינדיאנים שאיבד את כל לוחמיו... אני משקיע עמל אין-סופי כדי להכיר את כל תופעות האביב, למשל, מתוך מחשבה כי כאן מצוי לפניי השיר כולו, ואז, למרבה צערי, אני שומע כי אין בידי אלא העתק פגום שקראתי, וכי אבותיי תלשו רבים מן העלים הראשונים והקטעים הנשגבים ביותר, והשחיתו אותו במקומות רבים. לא הייתי רוצה לחשוב כי איזה דמיגוד עבר לפניי ובחר כמה מן הכוכבים הטובים ביותר. אני מבקש להכיר שמים שלמים וארץ שלמה.”

“פעם שאלתי את אמא שלי למה כוכבים זוהרים. היא אמרה שהם מנורות לילה, כדי שהמלאכים יוכלו למצוא את דרכם בגן עדן. אבל כששאלתי את אבא שלי, הוא התחיל לדבר על גז, ואיכשהו חיברתי הכול והבנתי שהאוכל שאלוהים הגיש גרם לכמה וכמה נסיעות לשירותים באמצע הלילה.”