כוכבים

“אבודים בחושך, אור האיר עלינו”

“בן, אח, אב, אהוב, ידיד. יש בלב מקום לכל החיבורים, כשם שיש בשמים מקום לכל הכוכבים.”

“אני חיפושי הייתי והיום עדיין, אך השאלתי את הכוכבים ואת הספרים – ופתחתי לשמוע את ההוראה שהדם שלי מעביר לי בשפתי.”

“ההוגים הגדולים ביותר ניסו לגלות מי אנחנו, מאין באנו ולמה אנחנו כאן, אבל החידות הגדולות ביותר בעיניי הן כיצד שיערך הוא לאסו הלוכד את הכוכבים, כיצד עינייך הן אגמים המטביעים את ספקותיי, וכיצד עורך הוא השמש המתפרצת בבת אחת. אילו ידעתי את התשובות הללו, הייתי יודע הכול, כי את לבדה מכילה את היקום כולו.”

“לא רק יפות, אם כי—הכוכבים הם כמו העצים ביער, חיים ונושמים. והם צופים בי.”

“אתה נשמה יפה ונפלאה. הכירו בה והאירו אותה.”

“הרבה אנשים נולדים אל תוך חיים שמרגישים כמו מסע, ממש באמצע ספינה גדולה בימים מוכרים; הם יושבים בנוחות, רגל על רגל, הם יודעים מתי השמש תזרח ומתי הירח יידלדל, יש להם תוכניות שהם הולכים לפיהן, יש להם מפה! אבל אז יש מי מאיתנו, מעטים, שנולדים אל תוך חיים שמרגישים כמו עמידה ממש בראש ירכתיה של הספינה; אנחנו צריכים לעמוד, להיאחז חזק למען חיינו, אנחנו לעולם לא יודעים מתי הגלים ייטלטלו אותנו ואנחנו לעולם לא יודעים איפה תשקע השמש או מתי הירח יידלדל! שום דבר אינו פועל לפי חוקי הטבע הרגיל ואנחנו חיים בהתעוררות פראית, פראית, והמפה היחידה שיש לנו היא מפת הכוכבים! קוראים לנו לראות את הברק קורע את האופק, נבחרנו לשאוג עם הסערות, אבל אנחנו גם הראשונים לראות את השמשות זורחות, הראשונים לצפות בירחים נוצרים מחדש! אין כאן שום דבר רגיל, שום דבר בכלל. אבל גם אנחנו לא! ולא היינו רוצים זאת בשום דרך אחרת!”

“אפשר לספר לך עובדה מדעית משעממת? היא לחשה. אני בטוחה שלא למדת אותה בשיעור היסטוריה של ציידי הצללים. אם אתה מנסה להסיח את דעתי מלדבר על הרגשות שלי, אתה לא ממש עדין בעניין. הוא נגע בפניה. אתה יודע שאני נואם. זה בסדר. אתה לא חייב להשיב לי בנאום. פשוט תגיד לי שאתה אוהב אותי, אני לא מנסה להסיח את דעתך. היא הרימה את ידה וניערה את האצבעות. יש מאה טריליון תאים בגוף האדם, היא אמרה. וכל תא ותא בגוף שלי אוהב אותך. אנחנו משילים תאים, ומגדלים חדשים, והתאים החדשים שלי אוהבים אותך יותר מהישנים, ולכן אני אוהבת אותך יותר בכל יום משהייתי אוהבת אותך קודם. זה מדע. וכשאני אמות וישרפו את גופי ואהפוך לאפר שיתערבב באוויר, ויהיה חלק מהאדמה ומהעצים ומהכוכבים, כל מי שינשום אוויר או יראה את הפרחים שצומחים מן האדמה או יישא את עיניו אל הכוכבים יזכור אותך ויאהב אותך, כי אני אוהבת אותך עד כדי כך, היא חייכה. איך היה הנאום הזה?”

“לך על הכול. תמיד תנסה לעשות יותר מדי. ותר על רשתות ביטחון. קח נשימה עמוקה לפני שאתה מתחיל לדבר. כוון אל הכוכבים. המשך לחייך. היה חסר רחמים. התווכח עם העולם. ולעולם אל תשכח שכתיבה היא הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לאחיזה באלף ואחד הדברים — ילדות, ודאויות, ערים, ספקות, חלומות, רגעים, ביטויים, הורים, אהבות — שממשיכים לחמוק כמו חול, מבין אצבעותינו.”

“יוב הוא אופטימי. הוא רעד את עמודי העולם ומתקף בשיגעון את השמים; הוא מכה בכוכבים, אך לא כדי לדכאם — אלא כדי שישמעו.”

“מה עוד היה דרוש לזקן הזה, שחילק את שעות הפנאי של חייו, שבהן היה לו כה מעט פנאי, בין גינון ביום לבין התבוננות בלילה? האם לא היה די במתחם הצר הזה, כשהשמיים משמשים לו כרקע, כדי לאפשר לו להעריץ את אלוהים במעשיו היפים ביותר וגם הנשגבים ביותר? אכן, האם אין זה הכול, ומה עוד אפשר לבקש? גן קטן לטייל בו, ואינסופיות להרהר בה. לרגליו משהו לעבד ולאסוף; מעל לראשו משהו ללמוד ולהגות בו: כמה פרחים על האדמה, וכל הכוכבים בשמיים.”

“כוכב בשמיים חסר תועלת לעולם, כוכב על הבמה עושה את ההבדל לעולם.”

“כשאנו פונים אל השמיים כדי לחפש השראה, אנו מחמיצים את החלק החשוב ביותר, והוא האדם שנמצא ממש שם לצידנו.”

“לשאול, "איך אתה עושה את זה?" זה כבר להתחיל ברגל שמאל. כשמושיטים יד אל הכוכבים, לא חייב להיות "איך" אם יש "למה" גדול מספיק.”

“השמיים הם הגבול רק אם יש לך בעיה לשאוף אל הכוכבים.”

“אלפי שנים נשלטו בני האדם — כמה מאיתנו עדיין נשלטים — ברעיון שהאוניברסום הוא בובה שמחוטיה מתוחים על ידי אל או אלים, לא נראים ולא ניתנים להבנה. ואז, לפני כ-2,500 שנה, התעוררה התעוררות מרהיבה באיוניה: בסאמוס ובקולוניות היווניות האחרות שצמחו בין האיים והמפרצים של הים האגאי המזרחי העשיר. פתאום היו אנשים שהאמינו שהכל מורכב מאטומים; שהאדם והחיות האחרות נבעו ממערכות פשוטות יותר; שהמחלות לא נגרמו על ידי דמונים או אלים; שהארץ היא רק כוכב הלכת הסובב את השמש. ושהכוכבים רחוקים מאוד.”

“מראה יכולה להכיל את השתקפותו של היקום כולו, שמים שלמים מלאי כוכבים בתוך פיסת זכוכית מצופה כסף שעובייה אינו עולה על נשימה אחת”

“האם אתה מודע למי אתה באמת ביחס לאלוהים עצמו שברא את היקום, שפיזר את הכוכבים ויישר את כוכבי הלכת? רק אצל מי שזוכרים ומבינים שהם, פשוטו כמשמעו, ילדי רוח של אלוהים שמכיר אותם ואוהב אותם, אש הזיכוך יכולה להיות רצויה. אחרת, כאב ומצוקה הם רק זה, כאב ומצוקה. האש אינה מטהרת; היא רק שורפת.”

“התרבות של התהילה בשנות השישים והשבעים הייתה בעיקר מוקדשת לכוכבי קולנוע או לאנשי חברה בולטים. לא פגישו הפאפראצי את ג'אניס ג'ופלין.”

“כוכבים נולדים מתוך רגעים אפלים”