“החברה, כפי שאנו ייסדנו אותה, לא יהיה לה מקום בשבילי, אין לה דבר להציע; אך הטבע, שגשמיו המתוקים יורדים על הצדיק ועל הרשע כאחד, יהיו לו בקיעים בסלעים שבהם אוכל להסתתר, ועמקים נסתרים שבדממתם אוכל לבכות בלי שיפריעו לי. הוא יתלה את הלילה בכוכבים כדי שאוכל ללכת בחוץ בחשכה בלי למעוד, וישלח את הרוח על עקבותיי כדי שאיש לא יוכל להתחקות אחרי אל פגיעתי: הוא יטהר אותי במים רבים, ובצמחי מריר יעשה אותי שלם.”

Irish author, poet and playwright

אוסקר ויילד היה סופר, משורר ומחזאי אירי מן המאה ה-19. בשנות ה-80 של אותה מאה הוא כתב בסגנונות ספרותיים שונים, ובראשית שנות ה-90 נעשה לאחד המחזאים הפופולריים והמשפיעים ביותר בלונדון, ונקשר מאוד לאסתטיציזם. ויילד ידוע במיוחד בזכות הרומן הגותי ״תמונתו של דוריאן גריי״, האפיגרמות שלו, המחזות שכתב וסיפורי הילדים שלו. כתיבתו מאופיינת בדרך כלל בשנינות, בלשון מלוטשת ובתצפית חדה, ושמו נקשר גם להרשעתו ב-1895 בעבירת מגונה חמורה ובקיום מעשים הומוסקסואליים.