אביב

“יש אנשים שיש להם את היכולת לראות את החורף כעונת האביב! מוחות חיוביים כאלה יכולים להגיע למקומות הרחוקים ביותר!”

“כמו צעיר כפרח וזקן כעונותיה של האביב”

“סיום קורה רק משום שבשלב כלשהו היה לו התחלה. ואם סיום תלוי בהתחלה, יהיה זה נבון מצדי להתמקד בנס של התחלות מול הכאב של סיומים.”

“למוניטין שלך אין כפיל. אתה אחד ויחיד עד קץ הזמן. ברגע שהוא נפגע, אישיות חדשה אינה יכולה לצמוח מן הישנה.”

“הרהר בדבר אלוהים. מעיין החיים.”

“בואו ניפרד מן החורף כדי לקבל את יופיו של האביב”

“האביב הוא נשמה קדושה עם רוח מחודשת”

“מצא משמעות. הבחן בין מלנכוליה לעצב. צא לטיול רגלי. אין הכרח שזה יהיה טיול רומנטי בפארק, אביב ברגעו המרהיב ביותר, פרחים וריחות ודימויים פואטיים יוצאי דופן המובילים אותך ברכות לעולם אחר. אין הכרח שזה יהיה טיול שבמהלכו תחווה כמה וכמה התגלויות על החיים ותגלה משמעויות שאף מוח אחר לא הצליח מעולם להיתקל בהן. אל תפחד לבלות זמן איכות עם עצמך. מצא משמעות או אל תמצא משמעות, אבל "גנוב" מעט זמן והקדש אותו בחופשיות ובאופן בלעדי לעצמך. העדף פרטיות ובדידות. אין בכך כדי להפוך אותך לאנטי-חברתי או לגרום לך לדחות את שאר העולם. אבל אתה צריך לנשום. ואתה צריך להיות.”

“תחילת האביב היא הזמן לשינוי נמרץ, הכנה לדיכוי המונע בידי החום שעוד יבוא.”

“"מה גרם לך להתאהב בזונה?" "בעצמי לא הבנתי את זה בזמנו. אבל חשבתי על זה מאז, ואני חושב שזה היה בגלל שבידיעה שהגוף שלך לעולם לא יהיה רק שלי, נאלצתי להתרכז בכיבוש הנשמה שלך." "לא קינאת?" "אי אפשר להגיד לאביב: 'בוא עכשיו ותישאר כמה שיותר זמן'. אתה יכול רק להגיד: 'בוא ותברך אותי בתקווה שלך, ותישאר כמה שאתה יכול'."”

“החיים מקיפים אותנו. בכל יום אנו עדים למתנות השופעות של הטבע. גם לאחר החורף הקר ביותר, חיים חדשים ממתינים בקדחתנות להתפרץ. ראש הפרח שנזרע בעונה הקודמת מתעורר לפרוח באביב הנצחי של גני הבר. כל אחד מאיתנו כמה לפרוח. החיים הם ההתנגדות הפעילה להתפוררות ולמוות. מצב של חסד נובע מחיים המוקדשים לחיפוש פסגת ההישג האנושי. איש מאיתנו לא צריך לדכא את שאיפתו שלו או של אדם אחר להתעלות. בכל יום עלינו לתת את מלוא המידה לכוח החיים הפנימי שלנו. בכל האנרגיה והאינטואיציה שלנו, עלינו לחפש בנחישות את החלק הטוב ביותר שבנו. עלינו לממש באמונה את הפוטנציאל שלנו לטוב, בלי להתנצל לקרוע את עצמנו לגזרים אם צריך, ללכת באומץ למקום שאנו חוששים ממנו, ולצעוד באומץ למקום שעלינו ללכת אליו כדי להגשים את התוכנית המקודשת לחיים בעלי משמעות, הטמונה בנקיק העמוק ביותר של נשמותינו הבלתי קרואות.”

“המוח שלך הוא מעיין החיים”

“גשם עדין אחד עושה את העשב לירוק בכמה גוונים יותר. כך מתבהרים סיכויינו עם שטף מחשבות טובות יותר. היינו מתברכים אילו חיינו תמיד בהווה, וניצלנו כל מקרה שקרה לנו, כמו העשב המודה בהשפעת הטל הקל ביותר הנופל עליו; ואילו לא היינו מבזבזים את זמננו בכפרה על הזנחת הזדמנויות עבר, שאנו מכנים עשיית חובתנו. אנו מתמהמהים בחורף בעוד כבר אביב.”

“הדבר היחיד שיכול היה לפגוע ביום היה האנשים. האנשים היו תמיד הגבולות לשמחה, למעט אלה הבודדים שהיו טובים כמו האביב עצמו.”

“אנשי סיפורים כמעט תמיד על דבר אחד, למעשה, אינם? מוות. בלתי נמנעותו של המוות. . . . . . . (מהעיתון הנצחי) "אין דבר כזה מוות טבעי. דבר שאינו קורה לאדם מעולם אינו טבעי, משום שההופעתו של האדם מערערת את כל העולם. כל האנשים חייבים למות, אך למותו של כל אחד מהם מוות זה תאונה, ואפילו אם הוא יודע זאת, הוא ירגיש בו פגיעה בלתי מוצדקת." הייתם יכולים להסכים עם המילים או לא, אך אלה הם המקור החשוב של "סיפור השרשרת”

“אנהיאס אמה כוכב? לא; אלוהות. אמרתי בזהירות: "ונוס היא הכוח שאנו קוראים לו באביב, בגן, כשהדברים מתחילים לצמוח. ונקרא לכוכב הערב ונוס." הוא חשב על כך. אולי בגלל גדלו בארץ, בין פגנים כמו אני, עזר לו להבין את התמיהה שלי. "כן, אמר, אבל ונוס הפכה גם ל...עם עזרת היוונים. הם קוראים לה אפרודיטה...היה שיר גדול שפאר אותה בלטינית. שמחת האנשים והאלים, קראו לה, אמא יקרה. תחת סימני הכוכבים הנעים היא ממלאת את הים הנטול האוניות והאדמה הפורייה בהיותה; דרך בה נולדות הדורות ונעמדות לראות את השמש; ממנה נמלטים ענני הסערה; אליה מציעת האדמה, היצרנית המוכשרת, פרחים. שדות הים הרחבים צוחקים לה, והכל השמים השקטים נזהרים ונשפכים באור..." זו הייתה ונוס שאליה התפלתי, זו הייתה”

“אני מרגיש כבוקר האביב אחרי החורף, וכאור השמש על העלים; וכתרועות וכנבלות וכל השירים שאזנאי שמעה מעולם!”

“האביב הוא העונה היחידה שמתעופפת פנימה על כנפיים עדינות ובונה קינים בלבבותינו”

“היה אדם שיכול לחלום על האביב בעיצומו של החורף המת”

“באביב, ספרתי 136 סוגים שונים של מזג אוויר בתוך 24 שעות.”