שירה

“הסוסים חדלו מקליפיטי-קלופם, אך הרגליים איטיות מדי למקום שאליו עליי ללכת. אז כאן אשאר עד אור היום, כשקליפיטי-קלופ יעמיד את הצוות שלי שוב לדרך.”

“הנערים נדהמו מכך שיכולתי להוציא מתוך ראשי שלי שיר כזה, וגם אני, כמובן, נדהמתי, שכן זה היה לי לא פחות הפתעה משהיה יכול להיות לכל אחד, כי לא ידעתי שזה טמון בי. אילו מישהו היה שואל אותי יום אחד קודם לכן אם זה טמון בי, הייתי אומר לו בכנות שלא, זה לא היה טמון בי. כך הדבר אצלנו; אנו עשויים להמשיך חצי מחיינו בלי לדעת שדבר כזה טמון בנו, בשעה שבמציאות הוא היה שם כל הזמן, וכל מה שהיינו צריכים היה שמשהו יצוץ ויקרא לו.”

“השלמות נראית עקומה; היא סופית, אין בה תעלומה; זו תוצרת שורת ייצור.”

“עולם הוא הצלה אלוהית”

“הוא שאל אותי לעזרה להדליק לו סיגריה, ובשל בלתי-הכרה זו, הוא למעשה זה שהאיר לי את הדרך, הכריז לי על כמה דומים אנחנו כולם, נשימים את אותו אויר, דופקים באותו דם אדום, מפורדים רק על ידי מזל ושנאה בדרכי האנושות.”

“כי אין דבר מוחלט אין שקט מוחלט רק תדמית של שלווה זמנית בלבד”

“בלי הלחות של אהבתך, ניחוח מימיך, או קולות הטפטוף של קולך, תמיד ארגיש צמא.”

“חרוז, אותה מלכה משועבדת, אותו קסם עליון של שירתנו, אותו יוצר של משקלנו.”

“בגרעין האמת שוכנת השקרה”

“הילדה לומדת מן התודעה המוקדמת ביותר שיש לה ארבעה אחים עמה בעולם בכל מקום שאליו תלך, ושהם תמיד ישגיחו עליה. האחים מגלמים את ארבע המעלות שאדם זקוק להן כדי להיות בטוח ומאושר בחיים: תבונה, ידידות, כוח ושירה. אפשר לקרוא לאחים בכל מצב קריטי להצלה ולעזרה. כשאתה מת, ארבעת אחיך הרוחניים אוספים את נשמתך ומביאים אותך לגן עדן.”

“אם הייתי צריך לבחור בין כל הספרים בעולם ובינך, אז הייתי בוחר לקרוא את גופך למשך שארית חיי.”

“המקום רעד מצליל. לא הייתי צריך לעשות שום דבר. הם יעשו הכול. אבל היה צריך להיזהר. שיכורים כפי שהיו, הם יכלו לזהות מיד כל מחווה מזויפת, כל מילה מזויפת. אי אפשר היה לעולם לזלזל בקהל. הם שילמו כדי להיכנס; הם שילמו על משקאות; הם התכוונו לקבל משהו, ואם לא תיתן להם את זה, הם ידחפו אותך ישר אל האוקיינוס.”

“תן לשתיקתי לגדול עם הרעש כפי שאמהות הרות גדלות עם החיים. תן לשתיקתי לחלחל אל הקירות האלה כפי שאור השמש מחלחל אל בית. תן לשתיקה לעלות מקברים שלא הושקו וממכתשים שהותירו פצצות. תן לשתיקה לעלות מבטנים ריקים ולפרוץ מלבבות שבורים. שתיקת המוסתרים והשכוחים. שתיקת המוכים והמעונים. שתיקת הנרדפים והכלואים. שתיקת התלויים והנשחטים. רם ככל שהקולות יכולים להיות, תן לשתיקתי להיות רמה כדי שהרעבים יאכלו את דבריי והעניים ילבשו את דבריי. רם ככל שהקולות יכולים להיות, תן לשתיקתי להיות רמה כדי שאוכל להקים לתחייה את המתים ולתת קול למדוכאים. שתיקתי מדברת.”

“איתך כהשראה, צייר יצייר את הציור הטוב ביותר שלו, סופר יכתוב את הספרות הטובה ביותר שלו ומשורר ייצור את השירה הטובה ביותר שלו.”

“המוזיקה מבטאת את מה שאי אפשר לבטא במילים ואת מה שאי אפשר להישאר שקט לגביו”

“עכשיו כה חשוך עם עצבותם של האנשים; הם רומו, לימדו אותם לצפות לעליון ביותר כששום דבר אינו מובטח; עכשיו נערות צעירות בוכות לבדן בחדרים קטנים, זקנים מניפים בכעס את מקלות ההליכה שלהם לעבר חזיונות, בעוד גבירות מסרקות את שערן, בעוד איכרים מחפשים הישרדות; ההיסטוריה מקיפה אותנו וחיינו מתגנבים משם בבושה.”

“היו זמנים שניצחנו את התאוותינו באמצעות מראה עצמנו במראה האבידות.”

“אהבה פשוט קורית אהבה פשוט קורית כשאינך מחפש אותה, לא שם לב, לא מודע. אפשר להחמיץ אותה כמה פעמים בהתחלה, אבל אז, במפתיע, באיזו דרך מסתורית, האנרגיה המגנטית הבלתי נראית הזאת מושכת אותך ואדם אחר יחד. ואתה חש את הקסם היפה הזה, כמו כוח כבידה - כאילו הירח היה מנשק את השמש. ושמם נעשה השם המהפנט ביותר ואתה מת לשוב ולראות את עיניהם כשאתה פוקח את עיניך בכל פעם. אהבה פשוט קורית כשאתה הכי פחות מצפה לה בכל מקום בכל זמן. היא לעולם לא מכריזה על בואה אבל כשהיא אכן מוצאת אותך חומה כה עזה שהיא עלולה להפחיד אותך אפשר לעצום את העיניים ולהרגיש אותה ולהרגיש אותם לא משנה היכן אתה או היכן הם בכל פעם. אהבה פשוט קורית וזה קורה לכולם. אבל יש אנשים שהחיישנים שלהם כבויים, או שהם מתחבאים ממנה, או מחפשים אותה כל הזמן. פשוט אל תחשוב על זה. פתח את לבך והיא תמצא אותך. היא תמיד עושה זאת. בכל פעם שאתה חושב שהיא שכחה אותך, היא תפגע בך. בדיוק כך – בכל פעם. אהבה פשוט קורית.”

“לפעמים, כשנדמה שהכול בשיא גרועו, כשכל דבר קושר קשר ומכרסם, וכשהשעות, הימים, השבועות, השנים נדמים מבוזבזים – פרושים שם על מיטתי בחושך, מביט מעלה אל התקרה, עולה בי מה שרבים יחשבו למחשבה מעצבנת: עדיין נחמד להיות בוקובסקי.”

“אבל מהו דמיון? ברמה אחת, כמובן, זה משחק: תעודה טהורה, ללא מטרה נסתרת כלל. זהו ילד אומר לילד אחר, "נהיה דרקונים", ואז הם דרקונים שעה או שתיים. זהו בורח מהמציאות בסגנון יוצא מן הכלל – המשחק לשם המשחק עצמו. ברמה אחרת, זה עדיין משחק, אך משחק שבו משחקים על ערכים גבוהים מאוד. כשהוא נראה כך, כאמנות ולא כמשחק ספונטני, קרבתו אינה ליום הדמיות, אלא לחלום. זהו גישה אחרת למציאות, טכניקה חלופית להבנתה ולהתמודדות עם קיומה. זה לא אנטי-רציונלי, אלא פרה-רציונלי; לא ריאליסטי, אלא סוריאליסטי, סופר-ריאליסטי, התעלות של המציאות. במונחים של פרויד, הוא משתמש בחשיבה ראשונית ולא בחשיבה משנית. הוא משתמש בארכיטיפים, אותם הזהירנו איתם יונג – דברים מסוכנים. דרקונים מסוכנים יותר, ורבים יותר מאשר ד”