“אבל מהו דמיון? ברמה אחת, כמובן, זה משחק: תעודה טהורה, ללא מטרה נסתרת כלל. זהו ילד אומר לילד אחר, "נהיה דרקונים", ואז הם דרקונים שעה או שתיים. זהו בורח מהמציאות בסגנון יוצא מן הכלל – המשחק לשם המשחק עצמו. ברמה אחרת, זה עדיין משחק, אך משחק שבו משחקים על ערכים גבוהים מאוד. כשהוא נראה כך, כאמנות ולא כמשחק ספונטני, קרבתו אינה ליום הדמיות, אלא לחלום. זהו גישה אחרת למציאות, טכניקה חלופית להבנתה ולהתמודדות עם קיומה. זה לא אנטי-רציונלי, אלא פרה-רציונלי; לא ריאליסטי, אלא סוריאליסטי, סופר-ריאליסטי, התעלות של המציאות. במונחים של פרויד, הוא משתמש בחשיבה ראשונית ולא בחשיבה משנית. הוא משתמש בארכיטיפים, אותם הזהירנו איתם יונג – דברים מסוכנים. דרקונים מסוכנים יותר, ורבים יותר מאשר ד”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←