שירה

“מי שקוראים את כתבי הקודש כספרות מרהיבה, כשירה עוצרת נשימה, או כהיסטוריה ומתעלמים מסיפור הישועה, מחמיצים את המשמעות והמסר האמיתיים של התנ״ך”

“סוף סוף החלטתי לכתוב על רווח, לשם שינוי, אבל לפני שבאמת התחלתי כבר התחלתי להרגיש עלוב. בייבי, מה אכפת לחיה שכסף לא מצליח לאלף אותה?”

“תנו לאצבעות רגליי ללמד את החוף כיצד לחוש חיים שלווים דרך רטיבות החול תנו ללבי לנעול את דלת האפלה, שכן כל כאבי מבין כעת שמיים כחולים”

“לכתוב שיר על שיר לא קל.”

“היא משחיקה בשיניה החומציות, תקפא את רצונך. אלה – העוולות האיטיות, הנפרדות, שממיתות, שממיתות, שממיתות.”

“אם מה שאנחנו חושבים על עצמנו היה אמיתי, כדור הארץ היה מלא בגאונות”

“הבית הוא— המקום שבו הלב רוצה לשכון, המקום שבו המוח רוצה לרקוד, המקום שבו האוויר תמיד נעים, והמקום שבו האהבה תמיד שופעת.”

“הו, מלאכים עייפים, אל תביטו בי בעיניים האלה. אם זה מצבכם, מה נאמר על זעקותינו? מה אוכל לומר לכם על טוב שכבר אינכם יודעים? מה אוכל לומר לכם על אמונה, על תקווה ועל אהבה שאתם עצמכם מעניקים? הו, מלאכים, אל תתלשו עוד נוצה, זה לא השמיים, זה רק מזג האוויר. בבקשה, מלאכים, נסו. אנחנו אחד, כולנו יחד. הבטו למעלה והקשיבו, אומר זאת פעם אחת ואז אניח את עטי: אנחנו מצטערים על בורותנו, ואף על פי שאנו בני העולם, זה עלול לקרות שוב. אנחנו מצטערים על עייפותכם, ואף על פי שאינכם בני העולם, איננו אלא בני אדם.”

“כל מחשבה על המוות לוקחת רגע מחייי.”

“זה חדשות: כל מכשול קטן וזול, מוקף בקריסטל, מוזר, צלילן וצלילן בקול קדוש מזויף. רק אתה לא יודע מה לעשות עם החלמון המוחלט, הלבן, האיום, הנסתר, הנטוי. אין דרך לעלות עליו באמצעות המילים שאותן אתה מכיר. אין דרך לעלות באמצעות פיל, או גלגל, או נעל. אנחנו באנו רק לצפות. אתה עוד חדש מדי לרצות את העולם בתוך כובע זכוכית.”

“שכוח הפיקוד שלך בשפה פשוטה היה אחד הדברים המופלאים של המאה שלנו. (מן השיר: תוצאה)”

“אנו יכולים להתמודד עם הייסורים האקזיסטנציאליים – הקלילות הבלתי נסבלת של הווייתנו – במגוון דרכים. אנו יכולים לבחור לעבוד, לשחק, להרוס או ליצור. אנו יכולים לאפשר למגוון גורמים תרבותיים או לאנשים אחרים להגדיר מי אנחנו, או שאנו יכולים ליצור הגדרה עצמית. אנו קובעים מה לעקוב אחריו בסביבה. אנו מווסתים כמה תשומת לב אנו מקדישים לטבע, לאנשים אחרים או לעצמי. אנו יכולים לצפות ולהגיב על אירועי תרבות עכשוויים ועל התרחשויות בעולם, או להסתגר ולהתעלם מן העולם החיצון. אנו יכולים לשתות אלכוהול, להתנסות בסמים לשימוש פנאי, לשחק במשחקי וידאו, או לצפות בטלוויזיה, בסרטים ובאירועי ספורט. אנו יכולים לטייל, לצאת להליכות בטבע, לקמפינג, לדוג ולצוד, לטפס על הרים, או לצאת לשיט בנהרות גועשים. אנו יכולים לבנות, לצייר, לשיר, ליצור מוזיקה, לכתוב שירה, או לקרוא ולכתוב ספרים. אנו יכולים לבשל, לעשות על האש, לאכול מטבח משובח במסעדות או לצום. אנו יכולים להשתתף בתפילות בכנסייה, לעבוד את האל ולהתפלל, או לבחור לאמץ אגנוסטיות או אתאיזם. אנו יכולים להשתייך לארגוני צדקה או למפלגות פוליטיות. אנו יכולים לתמוך או להתנגד, באופן פעיל או פסיבי, למטרות חברתיות ואקולוגיות. אנו יכולים לבלות זמן עם משפחה, חברים, עמיתים ומכרים, או לחיות לבד ולהימנע ממגע חברתי.”

“לוגמת תה בשמחה מתחת לעץ דומדמניות. הלוואי שאליס הייתה כאן. הו, יקירתי, אל תפחדי, היא תהיה כאן.”

“באתי לכתוב לך עוד שיר, אבל אפילו כל שיר שלא נכתב הוא אתה.”

“שאל את האנשים שאלות ותקבל תשובות רבות ומשותקות”

“שירת היקום נכתבת בפרחים ובאורות האהבה על בד שאנו קוראים לו ארץ”

“לא יכולתי לחלום אותך אל תוך הקיום, כי אפילו לא ידעתי שאני זקוק לך. בטח נשלחת אליי.”

“כאשר אנחות מהופנטות בידי צער, רגעי אושר עליך לשאול מילד קטן או מציפור, שלה חירות פראית של נשמה: נסערת!”

“מִירְכֵיהָ, היא נותנת לך חיים וכיצד אתה נוהג בזו שנותנת לך חיים מראה עד כמה אתה מעריך את החיים שניתנו לך בידי הבורא. ומזרע עד עפר יש נשמה אחת מעל כולן -- שעליך תמיד להראות לה סבלנות, כבוד ואמון והאישה הזאת היא אמך. וכאשר נשמתך עוזבת את גופך ומעשיך נשקלים כנגד הנוצה יש רק נשמה אחת שיכולה להציל את שלך והאישה הזאת היא אמך. וכאשר לב היקום שואל את שערה ואת מוחה, אם היית עדין וטוב אליה לבה ייאלץ להישאר דומם ושערה ידבר בחופשיות כישות נפרדת, בדומה מאוד לאצות שבים -- הוא יחשוף את כל ששמע וראה. האישה הזאת, שלבה ראה את שלך, ראשונה לפני כל אדם אחר בעולם, ושרחמה פתח את הדלת כדי שעיניך יחוו אור ועוד -- היא אמך שלך ממש. לכן, לא משנה אם אמך הייתה אכזרית, מניפולטיבית, מתעללת, חולה נפש, או פשוט ילדותית האופן שבו אתה נוהג בה הוא המבחן העליון. אם היא מוליכה אותך שולל, סלח לה והראה לה את הדרך הנכונה בחוכמה פשוטה, ברכות ובטוב לב. ותמיד זכור, שהמלכה בממלכת הבורא, היושבת על כס כל הקיום, היא בדיוק אותה מלכה גם בשלך. ושמה הוא, האם האלוהית.”

“אני בתוך האלף, הנקודה שבה הכל נמצא באותו מקום ובאותו זמן. אני ליד חלון, מביט החוצה על העולם ועל המקומות הסודיים שלו, על שירה שאבדה בזמן ומילים שנותרו תלויות בחלל... משפטים שמובנים לחלוטין, גם כשהם נותרים ללא מילים. רגשות שבו זמנית מרוממים וחונקים.”