טבע

“לבני האדם יש את מתנת החירות האישית וחירות הנפש. לכל אחד מאיתנו יש ריבונות על הגוף והנפש כדי להגדיר את עצמנו ולאמץ את הערכים שאנו מבקשים להמחיש. אוטונומיה אישית מאפשרת לבני האדם לנקוט פעולה עצמאית ולהשתמש בתבונה כדי לבסס ערכים מוסריים. אנו חלק מן הטבע. התודעה, הקוגניציה האנושית והמודעות לתמותתנו מאפשרות לנו לכתוב לעצמנו מציאות הישרדות עצמאית ולא רק להגיב לכוחות הסביבה.”

“כאשר אני שוקל כי בעלי החיים הנאצלים יותר הושמדו כאן — הפומה, הפנתר, הלינקס, הזאב הטלוא, הזאב, הדוב, האייל, הצבי, הבונה והתרנגול ההודי וכיוצא באלה וכיוצא באלה — איני יכול אלא לחוש כאילו אני חי בארץ מאולפת, וכביכול מסורסת... האין זו טבע פגום ובלתי שלם שאני משוחח עמו? כאילו הייתי חוקר שבט של אינדיאנים שאיבד את כל לוחמיו... אני משקיע עמל אין-סופי כדי להכיר את כל תופעות האביב, למשל, מתוך מחשבה כי כאן מצוי לפניי השיר כולו, ואז, למרבה צערי, אני שומע כי אין בידי אלא העתק פגום שקראתי, וכי אבותיי תלשו רבים מן העלים הראשונים והקטעים הנשגבים ביותר, והשחיתו אותו במקומות רבים. לא הייתי רוצה לחשוב כי איזה דמיגוד עבר לפניי ובחר כמה מן הכוכבים הטובים ביותר. אני מבקש להכיר שמים שלמים וארץ שלמה.”

“האופן שבו הפיתולים הסתבכו כדי לקשור את התודעה-דיבור-גוף ואת הטבע המולד (האני היחסי, פרקרוטי), הוא האופן שבו הם ייפרמו.”

“מה שהופך אדם לראוי ומה שמעניק לו ערך אינו תואר ומעמד, אלא עצם העובדה שהוא בן אדם, שנברא בצלם אלוהים.”

“מעט מאוד אנשים בארצות הברית מבינים שמלחמה גרעינית נוהלה עם הטבע בדרום-מערב על ידי הצבא שלהם עצמו.”

“הפחד מגיע אליי כמו שור ענק עם קרניים מושטות, מוכן להכתיב. אבל למדתי שהפחד אינו מוצק: אם אשאר במקום, הוא יעבור דרכי.”

“אמונה היא ללכת כשפניך קדימה ובמלוא המהירות אל תוך החשכה. אילו באמת היינו יודעים מראש את כל התשובות לגבי משמעות החיים וטבעו של האל וגורל נשמותינו, אמונתנו לא הייתה קפיצת אמונה והיא לא הייתה מעשה אמיץ של אנושיות; היא הייתה פשוט... פוליסת ביטוח נבונה.”

“אין בטבע טרגדיה, רק תהליך — ולכן גם אין בו ניצחון.”

“לחיות בסביבות סטריליות מעשה ידי אדם, המנותקות מן הטבע, צריך לצפות שיביא למחלה.”

“המפרש, משחק פעימתו כה דומה לחיינו שלנו: כה דק ובכל זאת כה מלא חיים, כה חרישי כאשר הוא מתאמץ ביותר, כה רועש וחסר סבלנות כאשר הוא היעיל פחות מכל.”

“אינני מבין את מה שאני עושה....אין זה עוד אני עצמי שעושה זאת, אלא החטא השוכן בי...כי מה שאני עושה איננו הטוב שאני רוצה לעשות; לא, את הרע שאינני רוצה לעשות — את זאת אני מוסיף לעשות...אני מוצא את החוק הזה פועל: כאשר אני רוצה לעשות טוב, הרע נמצא שם איתי...אני מתענג על חוק אלוהים; אך אני רואה חוק אחר פועל באברי גופי, מנהל מלחמה נגד חוק מחשבתי והופך אותי לשבוי של חוק החטא...אני עצמי, במחשבתי, עבד לחוק אלוהים, אך בטבע החוטא עבד לחוק החטא.”

“רוח משונה רשרשה דרך הקרחת, והתגברה זמנית על צחנת האשפה והעכירות. היא הביאה את ריחן של פירות יער ופרחי בר ומי גשם נקיים, דברים שאולי היו פעם ביער הזה. פתאום התגעגעתי למשהו שמעולם לא הכרתי.”

“לא רק יפות, אם כי—הכוכבים הם כמו העצים ביער, חיים ונושמים. והם צופים בי.”

“היינו, אולי אל החסד הטבעי הוא אלהי כל האדם שמתנהל לפי רצונו האישי ולא לפי חוק שבו הוא מאמין. רק שיאמר אדם מושכיל מכל אלה הזמנים כי הוא נמצא במצב שאינו יכול להכריז עליו בפומבי, וברגע זה תתעקם מחשבתו על כל האפשרויות שיכולות להצילו מהתוצאות הניתנות לחישוב של מצב זה. רק שיחיי מעבר ליכולתו או יימנע מעבודה אמיתית ומתמדת שמביאה לו שכר, וברגע זה ימצא עצמו מתחלם באפשרות של מתרומם, באפשרות של טיפש שיכול לשכנע להשתמש בתמיכתו, באפשרות של מצב רוח אצל אדם מסוים שלא הגיע עדיין. רק שיגנוז את אחריותו בתפקידו, וברגע זה יתחבר בהכרח לאמונה כי הדבר שנשאר בלתי נעשה לא יתברר כבעל חשיבות כפי שנחשבת לו. רק שיגלה את אמון חברו, וברגע זה יתעב את אותה רכילות חכמה שנקראת מזל”

“אלי השמים והארץ היקרים. היקום החל, בלי התחלה. גם אם הוא מחולק לשמים, לארץ ולאדם, המהות היא אותה מהות. אף על פי שהשמים, הארץ והאדם שונים בצורה, טבעם זהה. אף על פי שהשמים מלאים רוחות, משום שאין קופסה שתכיל אותם, מן השמים בא האדם. כאשר שלושת המוחלטים נעים בהרמוניה, נוצרת אנרגיה, המכסה את כל החומר ואת הרוח למען האדם. כל השימוש בכל הבריאה עשוי להשתנות, אך התודעה הבסיסית היא מלכתחילה האור הבהיר. האירו על האדם בכבוד כלפיו, האדם הוא הטוב ביותר ביקום.”

“ברגע שתבין שהכול ביקום מחובר, תהיה לך הבנה טובה יותר של הטבע היסודי של ההגשמה”

“כל הטרור בעולם שמדמם בשם הדת, אינו דתי במהותו, אלא חברתי-פוליטי. שורשיו אינם בדת, אלא במצב חברתי-פוליטי. הדת משמשת רק ככלי אלוהי של הצדקה סמכותנית בחיפוש אחר מחילה.”

“טבעו של המוח הוא עולמי. אם מישהו מגיע מאוחר, המוח יאמר: ״למה באת בזמן הלא נכון הזה?״ וזה ייצור [כבלים של] שלשלת ברזל.”

“מכיוון שזו אינה שאלה שהוכרעה, עליך לנקות את דעתך מן הדמיון שבו אנו כולנו מתחילים בילדותנו, שלפיו המוסדות שבתוכם אנו חיים, כולל דרכי חלוקת ההכנסה החוקיות שלנו וההיתר שאנו נותנים לאנשים להחזיק בדברים, הם טבעיים, כמו מזג האוויר. הם אינם כאלה. משום שהם קיימים בכל מקום בעולמנו הקטן, אנו מניחים כמובן מאליו שתמיד התקיימו ושעליהם להתקיים תמיד, ושהם פועלים מעצמם. זו טעות מסוכנת. למעשה הם פתרונות ארעיים; ורבים מהם לא היו מצייתים להם, אפילו אנשים שכוונותיהם טובות, אילולא היה שוטר בהישג יד ובית סוהר בקרבת מקום. הם משתנים בלי הרף בידי הפרלמנט, משום שאיננו שבעי רצון מהם לעולם.... בבחירות יש מועמדים שמקבלים קולות בהבטיחם לחוקק חוקים חדשים או לבטל חוקים ישנים, ואחרים בהבטיחם להשאיר את הדברים בדיוק כפי שהם. זה בלתי אפשרי. הדברים לא יישארו כפי שהם. שינויים שאיש לא האמין מעולם כי הם אפשריים מתרחשים בתוך כמה דורות. ילדים בימינו חושבים כי תשע שנות לימוד בבית הספר, קצבאות זקנה ואלמנות, זכות הבחירה לנשים, ונשים בשמלות קצרות בפרלמנט או הטוענות בבתי המשפט כשהן חובשות פאות של בריסטרים, הם חלק מסדר הטבע, ותמיד היו ותמיד יהיו; אך סבתות-רבותיהם היו רואות כמשוגע כל מי שהיה אומר להן שדברים כאלה עומדים לבוא, וכרשע כל מי שהיה רוצה שיבואו.”

“מטבענו אנו משקיפים, ובכך לומדים. זהו מצבנו הקבוע.”