טבע

“כי ילדים גדלים, אנחנו חושבים שמטרתו של ילד היא לגדול. אבל מטרתו של ילד היא להיות ילד. הטבע אינו בז למה שחי רק ליום אחד. הוא שופך את כל כולו אל תוך כל רגע. איננו מעריכים את השושן פחות משום שאינו עשוי צור ונבנה להחזיק מעמד. שפע החיים הוא בזרימתו; אחר כך זה מאוחר מדי. היכן השיר כשהוא כבר הושר? הריקוד כשהוא כבר נרקד? רק אנחנו בני האדם רוצים גם להחזיק בעתיד. אנו משכנעים את עצמנו שהיקום עוסק בענווה בפרישת יעדנו. אנו מבחינים בכאוס האקראי של ההיסטוריה יום אחר יום, שעה אחר שעה, אבל יש משהו לא נכון בתמונה. היכן האחדות, המשמעות, של יצירתו הנשגבת ביותר של הטבע? ודאי שמיליוני פלגי המקרה והשרירות הקטנים הללו זוכים לתיקונם בנהר התת־קרקעי העצום אשר, ללא ספק, נושא אותנו אל המקום שבו מצפים לנו! אבל אין מקום כזה, ולכן הוא נקרא אוטופיה. למותו של ילד אין יותר משמעות ממותם של צבאות, של אומות. האם הילד היה מאושר בעודו חי? זו שאלה ראויה, השאלה היחידה. אם איננו יכולים לסדר את אושרנו שלנו, זו יוהרה שמעבר לוולגריות לסדר את אושרם של הבאים אחרינו.”

“לכל מטייל יש את התצפית הייחודית שלו על המקום שבו היה.”

“הים בכל עצמתו הוא עולם אמיתי משל עצמו. האדם הוא המדע הבדיוני של הטבע.”

“פעם הלכתי לאיבוד ביער אפל בלי אספקה. נאבקתי להתמודד עם הטבע, עם חיות הבר ועם סערות; זה היה הזמן שבו איבדתי את יהירותי כאדם.”

“טבעה של האהבה הוא להתבטא”

“אנו רואים את אלוהים פנים אל פנים בכל שעה, ויודעים את טעמה של הטבע.”

“אבל כיצד נוכל להעז לגנות את היקום או לשבחו! ניזהר מייחוס אטימות לב וחוסר תבונה אליו או את היפוכיהן: הוא אינו מושלם ואינו יפה ואינו נעלה, ואין לו כל רצון להיות לאחד מאלה; אין הוא שואף כלל לחקות את המין האנושי! הוא אטום לחלוטין לכל שיפוטינו האסתטיים והמוסריים! גם אין בו שום דחף לשימור עצמי או דחפים מכל סוג שהוא; ואף אין הוא מכיר שום חוקים. ניזהר מלומר שיש חוקים בטבע. יש רק הכרחויות: אין מי שיצווה, אין מי שיציית, אין מי שיפר...”

“היופי הוא הרגע שבו הזמן נעלם והנצח עולה.”

“חלק מן המים הקריר יותר תמיד זורם אל מתחת לפני השטח. אני מבין שגברים חמי מזג תמיד רוצים שיבחינו בהם.”

“להראות את מחויבותנו לעתיד פירושו להקדיש את זמננו, מאמצינו ומשאבינו, לשמור על הטבע ולפתח מחשבות יפות לחשיבה טובה יותר.”

“אהבת האל היא האהבה להגן על הסביבה.”

“צערי הפרטי הוא מטבע כה שוצף וגואה עד שהוא מציף ובולע צערים אחרים, והוא עדיין הוא עצמו.”

“כי להשפיע על אדם פירושו לתת לו את נשמתו של עצמו. הוא אינו חושב את מחשבותיו הטבעיות, ואינו בוער בתשוקותיו הטבעיות. מעלותיו אינן ממשיות בעיניו. חטאיו, אם יש דבר כזה חטאים, הם שאולים. הוא נעשה הד של המוזיקה של מישהו אחר, שחקן של תפקיד שלא נכתב בשבילו. מטרת החיים היא התפתחות עצמית. לממש את טבעו של האדם בשלמות — זה מה שכל אחד מאיתנו נועד לו כאן. בני אדם מפחדים מעצמם, בימינו. הם שכחו את החובה העליונה מכול, החובה שאדם חב לעצמו. כמובן, הם נדיבים. הם מאכילים את הרעבים, ומלבישים את הקבצן. אבל נשמותיהם שלהם גוועות ברעב, והן עירומות. האומץ נעלם מגזענו. אולי מעולם לא היה לנו אותו באמת. אימת החברה, שהיא יסוד המוסר, אימת האל, שהיא סוד הדת — אלה שני הדברים השולטים בנו.”

“פולארואיד, על פי טבעו, מחנך ליעילות. אתה הולך עם כמה חבילות סרט בלבד בכיס, עשרים צילומים בלבד, כך שכל צילום הוא עולם משלו.”

“יש כל דרגות המיומנות בשימוש שבני אדם עושים בעולם המורה הזה, שבו אנו שוהים, מתחנכים ומתלמדים. די לנו למטרתנו הנוכחית לציין שלוש דרגות של התקדמות. כיתה אחת חיה למען התועלת שבסמל, כפי שעושים רוב בני האדם, ורואה בבריאות ובעושר את הטוב העיקרי. כיתה אחרת חיה סמוך לסימן זה למען יופיו של הסמל; כגון המשורר והאמן ובית הספר החושני בפילוסופיה. כיתה שלישית חיה מעל יופיו של הסמל, אל יופיו של הדבר המסומל, ואלה הם אנשים חכמים. לכיתה הראשונה יש שכל ישר; לשנייה, טעם; ולשלישית, תפיסה רוחנית. אני רואה בחברה את הניאופיטים של כל הכיתות הללו, ובייחוד את כיתת הצעירים, אשר בידיעתם הטובה ביותר את הסימן יש להם חשש שמא עדיין ישנה מהות שלא הושגה, והם מגששים ונאנחים ושואפים זמן רב באי־שביעות רצון, בעוד מעריצי הסמל, עיוורי החול, מצייצים ומלעיגים ומרמסים אותם. ועוד אני רואה כי האדם המושלם — אחד למילניום, אם יש רבים כל כך — עובר את כל הסולם ורואה ונהנה מן הסמל במלוא ממשותו; ואז גם יש לו עין צלולה ליופיו; ולבסוף הוא נושא אותו בקלות כגלימה, שאותה הוא יכול להסיר בנקל, שכן הוא רואה את המציאות ואת הזוהר האלוהי של הטבע הפנימי פורצים מבעד לכל סדק וחרך.”

“באנו מאיזשהו מקום ואנו נעים בכיוון מסוים. בלי זיכרונות, איננו יודעים מאין באנו, ואיננו יכולים להשליך את מסלולנו העתידי. בלי מודעות חדה להיסטוריה שלנו, איננו יכולים להעלות כל השערה משמעותית או לעסוק בכל השערה מועילה בנוגע לעתיד האנושות. בלי לדעת מאין באה האנושות ובלי להרהר לאן האנושות הולכת, לעולם לא נוכל לגעת בהבנה מקיפה של המיתולוגיה והחידה של הטבע האנושי. מחזה כזה היה מונע מאיתנו להבין מה פירושו האמיתי של להיות אנושי. זיכרונות מלודיים מסייעים לנו לחוש בעצמותינו מהו הקיום בפועל במלוא הודו האסתטי.”

“הארה באה כאשר אתה מבין את שפת הלב - שפת העצים, הציפורים והטבע.”

“העננים הם רק אבני דרך של הטבע אל השמים.”

“הניסיון ההיסטורי של האלוהיות המוחלטת הזאת הוליד את כל כתבי הקודש בעולם. לפיכך, כתבי הקודש עצמם אינם מסבירים את היסוד הפסיכולוגי של אמונה או אלוהות, הנפוץ בפועל ברחבי העולם בחברה האנושית. אמונה היא תכונה אבולוציונית מכרעת של המוח האנושי, שנבחרה בידי אמא טבע כמנגנון התמודדות פנימי.”

“רחם העולם יולדת אותנו. הלכלוך שלי נובע מאותו עפר שממנו צומחים כל הסיפורים. האור הפנימי שלי מחבר אותי עם כל שאר היצורים המאכלסים את העולם הזה של סלעים, אוויר, עשב, יערות ומים. הקוד הגנטי שלי קושר אותי לבלי הפרד עם כל הטבע. אני נכנס אל המכלול בנהר החיים ביכולת להגיב בעוד החיים נפרשים לפני עיניי הילדותיות. תחבושת המרפא הביתית שלי אולי לא תועיל לאנשים אחרים. אף על פי כן, על כל אחד מאיתנו לכתוב את סיפוריו, משום שכל אחד מאיתנו שואף להגיע למידה גדולה יותר של מודעות לאותנטיות של עצמו. אנו חבים חובה מוסרית למשפחתנו, לידידינו ולעצמנו, כמו גם לקהילה, לעשות מאמץ נחוש להפיק מן החיים את המרב. עלינו להריע לכל מאמץ לחקור את מצבו של האדם. גם אם כתיבתי אינה אלא ניסיון מגושם ללכת באותם נתיבים שאנשים אחרים סללו בבהירות, בדיוק, חדות וסגנון גדולים הרבה יותר, הרי זה מעשה של הגדרה עצמית לייחס לעצמך כל פילוסופיה שהיא. הפילוסופיה מייצגת אמנה חיה; זהו חיים של פעולה.”