“אנחם, גנדרים, האמת שיש סיבה היא דבר מצוין, אין ספק בזה, אך הסיבה היא רק סיבה, והיא משביעת רצון רק בצד הרציונלי של הטבע האנושי, בעוד שהרצון הוא ביטוי לחיי כולו, כלומר לחיי האדם כולו, כולל הסיבה והכל הרגשות. ואף על פי שחיינו, בביטוי זה, לעיתים חסרי ערך, הם עדיין חיים, ולא רק חישוב של שורשים ריבועיים. כאן, לדוגמה, אני, באופן טבעי, רוצה לחיות, כדי לשביעות רצוני את כל יכולתי לחיים, ולא רק את יכולתי לחשיבה, כלומר לא רק עשרים וחלק מאחד מכל יכולתי לחיים. מה יודעת הסיבה? הסיבה יודעת רק את אשר הצליחה ללמוד (אולי יש דברים שאינה תמיד תדע, זה נחת רופף, אך למה לא לומר זאת כנה?) והטבע האנושי פועל כולה, עם כל אשר בו, מודע או לא מודע, ואף אם הוא טעה, הוא חי.”
פיודור דוסטויבסקי