אבני זיכרון

“בכלכלה מתוכננת לא היו עצים, או בוודאי לא עצים גבוהים מאוד: לא יערות, לא חופת עצים. עצים הם בזבוז. עצים הם מופרזים. גזעי עצים הם אנדרטאות זקופות לתחרות עקרה — עקרה אם אנו חושבים במונחים של כלכלה מתוכננת. אבל הכלכלה הטבעית אינה מתוכננת. צמחים יחידים מתחרים בצמחים אחרים, מאותו מין וממינים אחרים, והתוצאה היא שהם גדלים גבוהים יותר ויותר, גבוהים הרבה יותר מכל מה שמתכנן כלשהו היה ממליץ עליו.”

“לא השיש ולא האנדרטאות המוזהבות של הנסיכים יחזיקו מעמד מול השורה הזאת; אתה תזרח יותר בכתיבה הזאת מאשר אבן שלא נשטפה, מכוסה בזמן רשע. כשמלחמות בזבזניות יפלו פסלים ויבערו את עבודת האבן, גם חרב המארס ולאש המלחמה לא ישרפו את הזיכרון החי שלך. נגד המוות והאיבה האינסופית תמשיך לצעוד; שבחך יימצא מקום גם בעיני כל הדורות שיסיימו את העולם. אז, עד שתגיע למועד השיפוט, אתה חי כאן ובעיני האוהבים.”

“אלוהים מוציא עצים גדולים מזרעים קטנים, ולכן הוא מכין אנדרטאות גדולות ממוחות קטנים. הוא בהחלט יוציא ממך את הדברים הנפלאים שהוא שם בך. כשהוא מתחיל, אל תתנגד!”

“אין לי אנדרטאות, ושמי יישכח בקרוב, אבל אהבתי אתה/אתה/אתה באהבה מלאה, ונפשי, וזה היה לי תמיד מספיק.”

“מוחו של האדם הוא חוף של מונומנטים גדולים, המקור לחלומות ולהישגים פראיים ומורכבים שעיניים גשמיות לא ראו.”

“ייתכן שכל הדיקטטורים הנוראים הם אמנים מתוסכלים — מאו עם שירתו ומוסוליני עם המונומנטים שלו. סטלין היה פעם עיתונאי סוג ב', ואני יכול להעיד אישית עד כמה הם מתוסכלים. פול פוט הותיר אחריו אוסף צילומים חד מאוד. ואוסאמה נראה מתעניין למדי בווידאו.”

“החיים הם אוסף של זיכרונות ורגשות. רגשנות מתקתקה דוחקת בנו לפנות למחוות אמנותיות, אנו כמהים לחלוק עם אנשים אחרים מנגינה של חוויות ראשוניות, ולהגיב ללחן מייצב השזור יחד מאתוס משותף. אנו צועדים בצעדים מקבילים עם אחינו, מחפשים אישושים מקבילים של הווייתנו. אנו כמהים לזעוק אל העולם שפעם צעדנו על פני האדמה הזאת; אנו מבקשים להותיר בעקבותינו עקבות של משכננו התמציתי. הכמיהה הבלתי ממומשת שלנו דוחפת אותנו לבצע מעשי חבלה עצמית חסרי היגיון, ואז אנו מבקשים נואשות גאולה מן העצמי החמקמק שלנו באמצעות בניית אנדרטאות לרוח האנושית. אנו משתמשים בשילוב מבלבל של חומרים מודעים ולא מודעים כדי לבנות עדויות מסכמות לקיומנו הזמני. אנו עמלים על הבד שבחרנו כדי לשרבט את חותמנו הייחודי, מתייגעים באובססיביות כדי להימלט מעונש של מחיקה מוחלטת יחד עם תמותתנו הקרבה.”

“מוח חיובי הוא הכלי החד ביותר שמפיל את אנדרטאות הכישלון. הדרך המהירה ביותר להיכשל היא לרצוח את המוח שלך במחשבות שליליות!”

“גזרו עונש על כל מחשבה לא מוסרית למאסר והעמדה לדין. חוסר מוסר הוא כלי חזק שמקריב מונומנטים של הצלחה. אל תתנו למוסריות לחדור למוחכם.”

“החכמים היוגיים אומרים שכל הכאב של חיי אדם נגרם בידי מילים, וכך גם כל השמחה. אנחנו יוצרים מילים כדי להגדיר את החוויה שלנו, והמילים האלה מביאות עמן רגשות נלווים שמטלטלים אותנו כמו כלבים ברצועה. אנחנו נפתים בידי המנטרות שלנו עצמנו (אני כישלון... אני בודד... אני כישלון... אני בודד...) ואנחנו נעשים להן לאנדרטאות. לכן, להפסיק לדבר לזמן מה פירושו לנסות להסיר את כוחן של המילים, להפסיק לחנוק את עצמנו במילים, לשחרר את עצמנו מהמנטרות המחניקות שלנו.”

“אנו חולקים את הרעיון המיוחד הזה, שפרט או חברה שמבחינה מסוימת שונה ממנו, מי שהוא, היא למעשה מוזרה או בizarro, שיש להטיל עליה ספק או לשנוא אותה. חשבו על המשמעויות השליליות של מילים כמו "זר" או "בלתי-עולמי". ואולם, המונומנטים והתרבויות של כל אחת מהחברות האנושיות שלנו מהווים רק דרכים שונות להיות אנושיים. מבקר חוצני, שמבטל את ההבדלים בין בני האדם וחברותיהם, ימצא שההבדלים האלה זניחים בהשוואה לדמיון.”

“לא שיש ולא המונומנטים המוזהבים של נסיכים, יחיו יותר מן החרוז האדיר הזה, אך אתה תזהר יותר באור בוהק בתכנים אלה מאבן שלא טואטה, המוכתמת בידי הזמן הזולל. כאשר מלחמה בזבזנית תהפוך פסלים על פיהם ומהומות יעקרו את מעשה הבנייה, לא חרבו של מרס ולא אש המלחמה המהירה ישרפו את הרשומה החיה של זיכרונך. נגד המוות ואיבה משכיחת-כול תצעד אתה קדימה; תהילתך עוד תמצא מקום גם בעיני כל הדורות הבאים, הלובשים את העולם הזה עד קצו האחרון. לכן, עד למשפט שבו תקום אתה עצמך, אתה בזה, ותשכון בעיני האוהבים.”

“המוח הוא החוף של מונומנטים גדולים רבים. היכולת שלך לנצל את כוחו של המוח שלך היא מה שהופך אותך למנהיג. מנהיגות צומחת מתוך חשיבה חיובית!”

“אני לא מיוחד, בזה אני בטוח לחלוטין. אני אדם רגיל עם מחשבות רגילות, וחייתי חיים רגילים. אין לי פסלים או אנדרטאות, ושמי יישכח בקרוב, אך אהבתי את אחרת בכל לבי ובכל נשמתי, וזה תמיד היה לי מספיק.”

“בסופו של דבר, הכאב העמוק שלנו – אותן 'אנדרטאות שחורות' – הוא שמוביל אותנו לחפש דרך חיים נאורה. אנחנו לא מסוגלים לשמוע את הקול שמוביל לגאולה עד שאנחנו נופלים לתהום שנפערה עקב חיים ללא תשומת לב. מתוך אותו מצב של דשדוש בלגונה קודרת, אנחנו יכולים להתעורר ולמצוא את האור שטומן בחובו את זרעי האמת שיושיעו אותנו. כשאנחנו מביטים פנימה, אנחנו גוברים על התנגדות עיקשת ומחיים כוחות אבודים ונשכחים. החוויה של התבוננות פנימית עמוקה משנה אותנו. אנחנו עשויים אפילו להרגיש כאילו עברנו מוות רוחני ואז נולדנו מחדש. מתוך הבור החשוך, עולה קרן אור.”

“כאשר אנו חושבים על חברים, ומעלים את פניהם מן הצללים, ואת קולותיהם מן ההדים הדועכים לאורך מסדרונות הזיכרון, ועושים זאת בלי לדעת מדוע, מלבד שאנו אוהבים לעשות זאת, אנו מסתפקים בכך שאותה ידידות היא מציאות, ולא דמיון — שהיא בנויה על סלע, ולא על החולות המתמוססים עם הגאות היורדת ונושאים עמם את אנדרטאותיהם.”