בריאות נפשית

“אני חשבתי שמר וילארד עזב אותי. חשבתי שהוא תכנן את זה מראש, אבל בודי אמר לא, אביו לא יכול היה לסבול את ריחות החולי, ובמיוחד לא את חולי בנו, כי הוא חשב שכל חולי הוא חולי רצון. לא היה למר וילארד יום אחד בחייו שבו היה חולה.”

“התקדמתי אל מול ארון הרפואה. אם ניגשתי למראה בזמן זה, זה היה כמו לצפות באדם אחר, כפי שבאחד מסיפורים או מחזה.”

“לפני שמתיידד עם עצמך ולפני שמתקבל על עצמך כי יש בעצמך מחשבה או רגש שאין לו תיקון, שאל את עצמך: "האם יש לי חברה טובה, אוהבת ללא תנאי, בתוך עצמי?" אם התשובה היא "לא", לא תמצא פתרון לסבלך עד שתעסוק בעדרות חמורה זו, מסכנת חיים, של חוסר רחמים לעצמך. אהבת עצמי אינה סוכריות ארוחת ערב. אהבת עצמי חשובה. אהבת עצמי מצילה חיים.”

“חברה יכולה, לעיתים, להיות תיאורית הכי גרועה לבריאות הנפש.”

“כדי להתחמק משיגעון ומדיכאון, אנו מגבילים שלא במודע את מספר האנשים כלפיהם אנו חשים אהדה כנה.”

“אין מעט דברים יותר הרסניים מכאלה שגשגים ללא ספק.”

“אי אפשר להילחם בהטיה כלפי בריאות הנפש אם מתייגים אנשים על סמך רשימת תסמינים ואין לך תואר ברפואה כדי לאבחן אנשים. לכולנו זורם טירוף בדם וכל כך הרבה דברים מפעילים אותו. כולנו נאבקים בחרדה שלנו ובבעיות המעוותות שלנו. השמצת אופיו של אדם אינה טובה, ואינה דמוית המשיח. כי כשאתה מתייג אנשים בצדקנות של הצדקה עצמית אתה פותח את הדלת ממש לרעיון שהצדקנות העצמית עצמה היא הפרעה שכולנו צריכים לפחד ממנה. הפתח הזה, כשהוא נשאר פתוח זמן רב מדי, גורם לאנשים להתרחק מן המשיח, לא לרוץ אליו.”

“לעיתים קרובות במהלך הכתיבה, אני נאלץ על ידי OCD למחוק ולכתוב מחדש מילה או משפט שוב ושוב.”

“ההנחה שאתה יכול לפגוע בבריאותך הגופנית והנפשית על ידי הימנעות ממימוש חושים חזקים היא שקר מזיק.”

“לא מדכדוך ולא מאניה האמיתית הם אשר פוגעים בנו. זהו התנגדותנו הפעילה למצבי הנפש והגוף האלה. אם מתעוררים עם אנרגיה נמוכה, מחשבות בלתי תקוותיות וחוסר מוטיבציה – זהו סימן שלך אליך. זהו סימן ברור שמשהו במוחך או בחייך גורם לך לחלות, ואתה חייב להתייחס לסימן זה. אבל מה עושים רוב האנשים? הם שונאים את הרגשות הדכדוכיים שלהם. הם חושבים "מדוע אני?" הם דוחפים אותם למטה. הם לוקחים גלולה. וכך חוזרים הרגשות פעם אחר פעם, דופקים בפתחך עם הודעה, בעוד אתה מגביה את הרעש במכרתך, סורב לשמוע את הדפיקות. מטורף. פתחו את הדלת. הזמינו את הדכדוך. הזמינו את האניה. הזמינו את השנאה העצמית. הזמינו את הבושה. שמעו את ההודעה שלהם. תנו להם אחיזה. קבלו את התלונות שלהם כפ”

“ג'וליאן שמע סיפורים—ליתר דיוק, לחישות—על ילדים אחרים של ציידי צללים שחשבו או הרגישו אחרת. שהתקשו להתרכז. שטענו שהאותיות מסתדרות מחדש על הדף כשניסו לקרוא אותן. שנפלו קורבן לעצבות אפלה שנראתה חסרת סיבה, או להתפרצויות של אנרגיה שלא יכלו לשלוט בהן. אבל אלה היו רק לחישות, כי הקלייב שנא להודות שקיימים נפילים כאלה. הם נעלמו אל חלק ה"פסולת" של האקדמיה, אומנו להישאר מחוץ לדרכם של ציידי צללים אחרים. נשלחו לפינות הרחוקות של העולם כמו סודות מבישים שיש להסתיר. לא היו מילים לתאר ציידי צללים שמוחותיהם עוצבו אחרת, לא היו באמת מילים לתאר הבדלים בכלל. כי אילו היו מילים, חשב ג'וליאן, היה צריך להיות גם הכרה. והיו דברים שהקלייב סירב להכיר בהם.”

“אמה שלה התחייכה. "ידעתי שילדי לא כמוהם." צפתי בה. "כמו מה?" "כמו אנשים אלה הרעים, אלה המתים האלה בבית החולים הזה." היא התעכבה. "ידעתי שאתה תבחר להיות שוב בסדר.”

“החלק הקשה ביותר בשחרור הוא אי-הוודאות — כשאתה מפחד שברגע שתשחרר מישהו תשנא את עצמך כשתגלה עד כמה היית קרוב לזכות בחיבתו. בכל פעם שאתה נותן לעצמך תקווה, אתה גוזל מעצמך חלק מהזמן, מהאושר ומהעתיד שלך. עם זאת, מדי פעם אתה מתעורר אל ההבנה הזאת, ואתה חייב להיאחז חזק באמת הזו, כי הלב שלך יקרע את יסודות ההיגיון שלך, בכך שימציא תירוצים לכך שהאדם הזה לא מנסה כמוך. האמת היא זו: אהבה אמיתית היא פשוטה. אנחנו אלה שהופכים אותה למסובכת. חלק מההינתקות הוא להכיר בהבדל בין להיות נחשק לבין להיות מוערך. כשמישהו אוהב אותך הוא לעולם לא ישאיר אותך מחכה, לא ייתן את תשומת הלב והחיבה שלו לאחרים, לא יאפשר לך להמשיך להיפגע, ולא יתעלם ממה שעברת למענו. מצד שני, אדם שחושק בך לא רואה את הכאב שלך, רק את מה שהוא יכול לקבל ממך במאמץ מינימלי בתמורה. הם נותנים לך להסתכן בכל, בעוד הם שומרים על לבם וקוצרים את פירות רגשותיך. אנחנו ממציאים כל כך הרבה תירוצים עבור האנשים שאנחנו מתאהבים בהם, והם ממציאים עוד יותר כדי להישאר עם רגל אחת בדלת. עם זאת, האמת היא שאלוהים לא ברא אותך כדי שיתייחסו אליך כאופציה או כדי שיחסרו לך כבוד שוב ושוב. הוא רוצה שתסגור את הדלת. אם מישהו אוהב אותך ורוצה להיות בחייך, שום מכשול לא ירחיק אותו ממך. זכור, אתה מלוכה, לא קבצן.”

“היום זה תלוי בך להתחיל לעשות בחירות בריאות. לא בחירות שהן רק בריאות לגוף שלך, אלא בריאות גם לנפש שלך.”

“מדיטציה היא הוויטמין של המוח שלך”

“דמיין שאתה מתווכח עם בן/בת זוגך. המתח גורם למערכת הלימבית לפעול במלוא העוצמה ואתה מוצף בהורמוני לחץ כמו קורטיזול ואדרנלין. הרמות הגבוהות של הכימיקלים האלו גורמות לך לכעס עז, ואתה מתפרץ לפני השותף/ה באומרך: "הלוואי שתמות, כדי שאוכל לקבל קצת שקט בחיי". בגלל המערכת הלימבית הפעילה, האזור הפרה‑פרונטלי מאבד את היכולת לקבל החלטה נכונה ואתה משמיע מילים קשות שיכולות להרוס את הקשר. במילים פשוטות, חוסר היציבות המנטלית שלך לקח ממך את הרצון החופשי לקבל החלטה נכונה. אחרי שהוויכוח נגמר ואתה נרגע, רמות ההורמונים חוזרות לנורמל והמצב הרוחני שלך מתייצב. אז האזור הפרה‑פרונטלי מתחיל לנתח את השיחה המתפוצצת, פעילות בריאה של הלוב הקידמי גורמת לך להרגיש אשמה. המוח מבין שעשית משהו רע, ולכן אתה מחליט להתנצל ולפצות את השותף/ה, לא משנה כמה מאמץ זה ידרוש, כי האזור הפרה‑פרונטלי מציע שהזהו הצעד הבריא ביותר לחיים האישיים שלך. מכאן אפשר לראות שהחופש הרצון אינו קבוע – הוא משתנה לפי בריאות המוח. חוסר יציבות או מחלה נפשית משבשת את החופש הרצון, וככל שהלוב הקידמי בריא יותר, כך אפשר לקבל החלטות טובות יותר. הדרך היעילה ביותר לשמור על הלוב הקידמי בריא היא לתרגל מדיטציה.”

“שמרי על מחשבותיך, כי הן יהפכו לדברים שיאמרו אנשים שאתה משך אליך”

“אתה יודע מהי סופרנובה? זהו כוכב מת. ובכל זאת, זהו הדגימה היפה ביותר ביקום. הרבה אנשים הם סופרנובות אבל אינם יודעים זאת, הם חושבים שהם מתים; הם אינם יודעים שהם יפים.”

“כשאנשים שבורים מבחוץ, החברה לומדת שלעולם לא להיות גסה כלפיהם. כשאנשים שבורים מבפנים, החברה לומדת למרוח להם אושר בפרצוף ולהראות להם עד כמה החיים אמורים להיות מושלמים. כשמישהו חסר חצי זרוע, לא אמורים לגשת אליו ולהראות לו איזה מתאבק זרועות נהדר אתה. אבל כשמישהו עם נפש שבורה או מוח שבור, מלמדים אותך לגשת אליו ולומר לו לחפש שמחה בכל דבר. לחברה יש עוד דרך ארוכה מאוד לעבור בכל הנוגע למה פירושו לרפא את האנשים השבורים של העולם הזה.”

“מוחות בריאים יוצרים חברה בריאה”