נישואין

“הסוד הגדול ביותר של החיים הוא לעולם לא לוותר. אל תוותר על עצמך, על חלומותיך ועל משפחתך.”

“אלוהים מסייע לכל דבר להתגשם. עם זאת, הוא מזכיר לנו ששום דבר אינו בא להישאר.”

“אני לא מחליט איפה אני גר. אשתי מחליטה. היא אוצרת לאמנות עכשווית, והיא עובדת במוזיאון לאמנות, אז אנחנו הולכים לכל מקום שבו יש לה עבודה. כל המרתפים נראים אותו דבר, אז אני יכול לכתוב מכל מרתף שבו במקרה אני גר.”

“גם שומעים לא מעט על כך שהכהונה המשותפת האיומה הזאת בארמון הממשל הייתה דבר טוב, משום שהיא הקנתה "ניסיון" לאישה הנתונה לבוז ושנרמתה לא מעט. ובכן, ה"ניסיון" העיקרי כלל את הבלגאן המקיף של הסדרי הבריאות של האומה, כך שהפכו גרועים בהרבה משהיו קודם לכן, ויצרו פתח לאפשרות הגרועה מכל העולמות של ה-HMO כביכול, ששילב, כפי שעשה, את המקסימום של עושק קפיטליסטי עם המקסימום של בירוקרטיה סוציאליסטית. התוצאה העלובה הזאת, שנמחלה בלי שום סיבה שאני יכול להבחין בה, הייתה באחריותה האישית של האישה שנדמה כעת שחושבת שהיא מקנה לה זכות לנשיאות.”

“בזכות נישואים מסודרים: יש אינספור נשים שמעולם לא היו החברה של בעלן.”

“אני סבור שזוגות חד מיניים צריכים להיות יכולים להתחתן.”

“זהו הנקודה. כל סוג של חיה חושבת שהסוג שלה הוא נפלא, ולכן אנשים הנישאים חושבים שהם נפלאים, ושהם הולכים להרות תינוק — זה נפלא, למעשה הם כה יפים כמו קרנפים. רק כי אנחנו חושבים שאנחנו נפלאים לא אומר שזה כך באמת. אנחנו יכולים להיות חיות רעות מאוד, ורק לא להכיר בכך מפני שזה יפגע כל כך.”

“אמא ואבא היו נשואים 64 שנה. ואם תהיתם מה היה הסוד שלהם, הייתם יכולים לשאול את מוכר הפרחים המקומי — כי בכל יום אבא נתן לאמא ורד, שאותו הניח על שולחן הלילה שלה. כך היא גילתה מה קרה ביום שבו אבי מת — היא יצאה לחפש אותו, כי באותו בוקר לא היה ורד.”

“בעמוד 607, ברמיזה לסופה של נישואיי הראשונים (ובהקפדה לזכור לציין שזה לא עניינו), הוא אומר ברוך רב שאני "אולי אעזוב אישה, אבל לא חבר." ניסיון נחמד. השמצה נאה. אבל הוא לא צריך להיות כל כך בטוח....”

“אני נותן לאשתי את מיטתי השנייה בטיבה עם הריהוט שבה”

“....אה, מה???.... אתה יכול לחזור על זה... אוקיי... אני אגיד שאני נגד כל המחשבה שלך (מה אתה יכול לעשות עם זה?) (אה, אה, מסכן קטן, אה, אה, מסכן קטן, אתה לא יכול לעשות כאן כלום, הנה הסיפור)... פעם היהו שתי נשים וגבר אחד,... לא נתנו להן לצאת החוצה... שתיהן היו נשואות לאותו גבר... אמרו להן "אם הן יצאו החוצה הן לא יחזרו", אבל האמת הייתה שמי שיוצא החוצה יישחט, כל אצבע אחת אחת תיכרת, ואז דחיפה קטנה של סכין לתוך הגוף, הרבה דם יוצא החוצה ובאותו זמן גם האישה האחרת נענשת אם האחת נענשת. היא נענשת לשתות את הדם של האישה האחרת, וכשהתהליך הזה קורה שוב ושוב הגבר מוריד את הבגדים שלו והוא מתחיל לאונן על הפנים שלהן..., (כן, אני יודע שתנסה להרוג אותו, אבל אתה לא יכול), אתה כבול באזיקי מתכת וחבל, הידיים והרגליים שלך אזוקות. על הראש שלך יש מסכה, אם אתה זז היא מזהה וזה מתפוצץ, וכשהיא מתפוצצת הפנים שלך נעשות מכוערות, ממכוערות אתה נהיה נכה, אתה מת כי המסכה הזאת הורגת את המוח... האישה האחרת נמצאת ליד מלכודת שמזהה אם היא יוצאת מאזור אחד, זה עובד ככה: אם יש יותר מדי לחץ זה לא יקרה, אבל אם אין זה נהיה ממש רע... הגבר נמצא כמה מטרים מעליה והוא מאונן על הפנים שלהן והוא עושה מה שהוא רוצה... וכן הלאה וכן הלאה... אתה לא יכול לשנות את זה, ברגע שאתה הרוצח (מאוד רע בשבילך, ...גבר), ברגע שאתה הקורבן וואו זה ממש רע, אני מרגיש נורא אם הייתי קורבן מישהו היה מאונן לי על הפנים ואני לא הומו....! אם זה יקרה תזכירו לי להרוג את עצמי, אני לא יכול לחיות עם המחשבה שאני הומו...”

“סקרמנט—כמו נישואים—משמעו לחיות חיים טובים יותר מהאינסטינקטים הטבעיים שלך, כך שאתה מהווה דוגמה לאלוהים. ואלוהים לעולם אינו מוותר.”

“יש נשים שמזייפות אורגזמות כבר כל כך הרבה זמן, שלפעמים הן מזייפות אחת גם כשהן מאוננות.”

“תחזק את חבל האהבה.”

“אוי, ליזי! עשי כל דבר רק לא להתחתן בלי חיבה.”

“אתה לא הולך כדי להוכיח את ערכך. אתה הולך כי הרשת למישהו אחר להכתיב את ערכך ומצאת את עצמך מאמין בזה.”

“הוא חש עליה תכופות, ודאג לו החסרון של החברה שהשתנו ביניהם פעם ושל האהבה שהייתה יסוד נדיב לנישואיהם הטובים ביותר.”

“סגירת המעגל צריך תמיד לדעת מתי שלב מגיע לסיומו. אם אנחנו מתעקשים להישאר זמן רב יותר מן הזמן הנחוץ, אנחנו מאבדים את האושר ואת המשמעות של השלבים האחרים שעלינו לעבור. לסגור מעגלים, לסגור דלתות, לסיים פרקים — איך שלא נקרא לזה, מה שחשוב הוא להשאיר בעבר את רגעי החיים שכבר הסתיימו. האם איבדת את עבודתך? האם מערכת יחסים אוהבת הגיעה לסיומה? האם עזבת את בית הוריך? עברת לגור בחו״ל? האם ידידות ארוכת שנים הסתיימה לפתע פתאום? אפשר לבזבז זמן רב בתהייה מדוע זה קרה. אפשר לומר לעצמך שלא תעשה עוד צעד עד שתבין מדוע דברים מסוימים שהיו כל כך חשובים וכל כך מוצקים בחייך הפכו לאבק, ככה סתם. אבל גישה כזאת תהיה מלחיצה להחריד לכל המעורבים: הוריך, בעלך או אשתך, חבריך, ילדיך, אחותך, כולם יסיימו פרקים, יפתחו דף חדש, ימשיכו הלאה בחיים, וכולם ירגישו רע לראות אותך תקוע במקום. איש מאיתנו אינו יכול להיות בהווה ובעבר בו־זמנית, אפילו לא כשאנחנו מנסים להבין את הדברים שקורים לנו. מה שכבר חלף לא ישוב: איננו יכולים להיות לעד ילדים, מתבגרים מאוחרים, בנים שמרגישים אשמה או טינה כלפי הוריהם, אוהבים שחיים יום ולילה מחדש רומן עם מישהו שהלך ולא מתכוון ולו במעט לחזור. דברים חולפים, והטוב ביותר שאנו יכולים לעשות הוא לתת להם באמת ללכת. לכן חשוב כל כך, גם אם זה כואב מאוד!, להשמיד מזכרות, לעבור דירה, למסור הרבה דברים לבתי יתומים, למכור או לתרום את הספרים שיש לך בבית. כל מה שבעולם הנראה הזה הוא ביטוי של העולם הבלתי נראה, של מה שמתרחש בלבנו — והיפטרות מזיכרונות מסוימים פירושה גם לפנות מקום לזיכרונות אחרים שיתפסו את מקומם. תן לדברים ללכת. שחרר אותם. התנתק מהם. איש אינו משחק את החיים האלה עם קלפים מסומנים, ולכן לפעמים אנחנו מנצחים ולפעמים אנחנו מפסידים. אל תצפה לדבר בתמורה, אל תצפה שהמאמצים שלך יזכו להערכה, שהגאונות שלך תתגלה, שהאהבה שלך תובן. חדל להפעיל את הטלוויזיה הרגשית שלך כדי לצפות שוב ושוב באותה תוכנית, זו שמראה כמה סבלת מאובדן מסוים: זה רק מרעיל אותך, לא יותר. אין דבר מסוכן יותר מאשר לא לקבל מערכות יחסים אהובות שנקטעו, עבודה שהובטחה אך אין לה תאריך התחלה, החלטות שתמיד נדחות בהמתנה ל״רגע המושלם״. לפני שפרק חדש מתחיל, הפרק הישן חייב להסתיים: אמור לעצמך שמה שכבר חלף לעולם לא יחזור. זכור שפעם הייתה תקופה שבה יכולת לחיות בלי הדבר הזה או בלי אותו אדם — שום דבר אינו שאין לו תחליף, הרגל אינו צורך. זה אולי נשמע מובן מאליו, אולי אפילו קשה, אבל זה חשוב מאוד. סגירת מעגלים. לא בגלל גאווה, חוסר יכולת או יהירות, אלא פשוט משום שזה כבר לא מתאים לחייך. סגור את הדלת, החלף תקליט, נקה את הבית, נער את האבק. חדל להיות מי שהיית, והפוך למי שאתה.”

“על מדף מעל המחשב שלי יש חמש אותיות שמרכיבות את W-R-I-T-E. למקרה שאשכח למה אני שם. יש לי גם אביזרים של "וונדר וומן" מהתקופה שבה כתבתי חמישה גיליונות של הקומיקס, ותמונות של בעלי ושל הילדים שלי.”

“אי אפשר ליהנות מאהבה אמיתית במערכת יחסים אם לא מוסיפים לה טעמים של כנות. אפשר לשמר באמת רק את מה שאפשר לטפח בכנות!”