שפה

“אני נשאר מושבע שדבקות עקשנית בשפה הרגילה במחשבותינו הפרטיות היא אחת המגבלות העיקריות להתקדמות בפילוסופיה.”

“בעיות מתעוררות כאשר (במיוחד) תאולוגים משתמשים בשפה מטפורית כזאת בלי להבין שזה מה שהם עושים, ובלי אפילו להבין שיש הבחנה בין מטפורה למציאות – ואומרים משהו כמו: ״לא חשוב אם ישו באמת האכיל את חמשת האלפים. מה שחשוב הוא מה משמעותה של רעיון הסיפור עבורנו.״ למעשה זה חשוב, משום שמיליוני אנשים אדוקים אכן מאמינים שהמקרא הוא אמת מילולית.”

“אנושות כה מובנית טבעית לשפה, עד שאין ביכולתם לדכא את יכולתם ללמוד ולהשתמש בה יותר ממה שאינם יכולים לדכא את הטבעות להסיר את היד מהפנייה חמה.”

“מי נחשב למכובד בשפתו של אלוהים? זה שיכול לעשות ״הצלת העולם״ רק באמצעות עיניו!”

“המארחת. הו, שטויות! היא מדברת אנגלית בצורה מושלמת. נפומוק. מושלמת מדי. האם תוכל להראות לי איזו אישה אנגלייה שמדברת אנגלית כפי שצריך לדבר אותה? רק זרים שלימדו אותם לדבר אותה מדברים אותה היטב.”

“אתה. לפני שאתה מה שלא תהיה התווית שהוצמדה לך.”

“אני טוען באומץ, ולמעשה אני חושב שאני יודע, שחלק גדול מן הידידויות והקשרים תלוי לחלוטין בסוג של שפה משותפת, או סלנג. לאו דווקא כדי להוציא אחרים מן הכלל, הדבר הזה יכול לבסס מידה מסוימת של קירבה הדדית, ואפילו, אחרי היעדרות ממושכת, לבסס אותה מחדש בתוך שנייה.”

“מילים יכולות להיות תרופות; הן יכולות גם להיות רעלים. מילים יכולות לרפא; הן יכולות גם להרוג... הכול תלוי איך, מתי והיכן משתמשים בהן, ונגד מי! אל לנו לעשות שימוש לרעה במילים שלנו. זהו שימוש שגוי בלשון!”

“אבל בסיכון להיראות כמו אנדי רוני בתוכנית שישים דקות, האם אי פעם התעוררת שאלתך מדוע אומרים פידל-פדל ולא פדל-פידל? מדוע זה פינג-פונג ולא פונג-פינג, מדוע זה פיטר-פטר ולא פטר-פיטר? מדוע זה דרייבס ודראבס ולא להפך? מדוע לא ניתן למטבח להיות ספן וספיק? מאיפה באים ריף-רף, מיש-מש, פלם-פלם, שיט-שט, טיט פור טט, ניק-נאק, זיג-זג, סינג-סונג, דינג-דונג, קינג קונג, קריס-קרוס, שילי-שאלי, סה-סה, היי-הו, פליפ-פלופ, היפיטי-הופ, טיק-טוק, טיק-טק-טו, איני-מיני-מיני-מו, בריק-א-ברק, קליקטי-קלק, היקורי-דיקורי-דוק, קיט וקבוודל, וביביטי-בובייטי-בו? התשובה היא שבעל-פה שפתיים”

“לא כל אחד יכול להבין את השפה שלך, כמו שימוש ב-BTW, ב-BRB, ב-SAA ובמילים קצרות רבות אחרות מסוג זה.”

“הספרים ההרואיים, גם אם יודפסו באותיות לשוננו האימהית, יהיו תמיד בשפה מתה לזמנים מנוונים; ועלינו לחפש בעמל את משמעותה של כל מילה וכל שורה, ולשער מובן רחב יותר מזה שהשימוש הרגיל מתיר מתוך מעט החוכמה והגבורה והנדיבות שיש בנו.”

“מי אכפת לו מהו צבע השיער שלך או מהו מבנה הגוף שלך? מי אכפת לו מהי הדת שלך או מהי השפה שלך? מהו צבע הלב שלך? זה כל מה שחשוב!”

“סנסקריט היא שפה יפהפייה תלויית-הקשר. היא נקראת “דב בהאשה” — שפת הנשמה. כאן, משמעויות המילים חייבות לבוא מן הלב, מן החוויה הישירה – למשמעויות מילוניות או משמעויות סטטיות אין ערך רב. משמעויות המילים משתנות בהתאם למצב הנפשי, לזמן, למקום ולתרבות. המילים נועדו להרחיב את אפשרויותיו של המוח.”

“התחשיבים הקוליים שאנשים יכולים לייצר אינם סדרה של צלצולים חד-משמעיים כמו בקלידת טלפון. הדיבור הוא זרם נשימה, המופנה לשריקות ולנעימות על ידי בשר רך של הפה והגרון.”

“אבל סשה הייתה מרוסיה, שם השקיעות ארוכות יותר, עלות השחר פתאומיות פחות, ולעיתים קרובות משפטים נותרים בלתי גמורים מתוך ספק כיצד מוטב לסיימם.”

“האויב הגדול ביותר של שפה בהירה הוא חוסר כנות.”

“מי שרק זה עתה למד שפה זרה, נוטה תדיר, בעת דיבורו, להשתמש במילים השייכות לאותה שפה כדי להפגין את הישגו. אך מי שמכיר את השפה היטב, כמעט שאינו משתמש בה כשהוא מדבר בשפת אמו. כך הוא הדבר אצל מי שמתקדמים היטב בדת.”

“חטאם-שוד, אמר באיטיות, הוא האויב-המושבע של כל הסיפורים, אפילו של הלשון עצמה. הוא נסיך השתיקה ואויב הדיבור. ומכיוון שהכול מסתיים, מכיוון שחלומות מסתיימים, סיפורים מסתיימים, החיים מסתיימים, בסוף הכול אנו משתמשים בשמו. "זה נגמר," אנו אומרים זה לזה, "זה תם. חטאם-שוד: הסוף.”

“אהבה היא תחושה מוזרה! ואת לא תוכל להבין מה קורה לך כשזה קורה לך. ימים מסוימים מרגישים כאילו טסים מעל עננים דקיקים והרים נדיבים. ימים אחרים מרגישים כאילו שוחים לצד דגים צבעוניים רבים באוקיינוס הרחב. ימים מסוימים מרגישים כאילו מבינים את שפת הציפורים והדבורים, וימים אחרים מרגישים כאילו הדלתות והקירות מדברים איתך!”

“פניה חיפשה את התשובה שמיד תמיד מסתתרת בדיבור”