חסד

“הבעיה של העולם היא שהוא זקוק לשקט... לחמלה ולתשוקה. ברגע שזה יימצא, העולם ישתנה.”

“אירועים גדולים מעוררים לעיתים קרובות אדם לעשות דבר גדול, אך אין בכך כדי ללמד דבר על אופיו האמיתי. גדול הוא האדם שעושה טוב תמיד, בחולי ובבריאות, בעושר ובעוני.”

“טוב לב הוא ניחוח של אהבה טהורה”

“אני סוג האדם שמאמין שיש חלק מהצבעה שלך שצריך להיות טהור עקרונית, וחלק שצריך להיות אסטרטגי”

“חברים... הם מוקירים את תקוותיו של זה את זה. הם טובים אל חלומותיו של זה את זה.”

“המשפחה היא גן האנושות שבו כל פרח צומח באהבה ובחסד, בחיפוש אחר יופי, תכלית ואושר.”

“רגישות הדופמין המוגזמת של המופנם מובילה אדם להאמין שכאשר הוא בציבור, מופנמים, בלי קשר לתקפותה של התחושה, חשים לעיתים קרובות שהם במרכז תשומת לב (לא רצויה), ומכאן שהם כמעט שאינם כמהים לתשומת לב. מוחצנים, לעומת זאת, נדמה שלעולם אינם מקבלים די תשומת לב. לכן, מן הצד השני, נדמה כאילו המופנם הוא במובן מסוים חיצוני מאוד, והמוחצן הוא במובן מסוים פנימי מאוד — המופנם חש ללא הרף יותר מדי "חיצוניות", בעוד שהמוחצן אינו חש מספיק "חיצוניות".”

“אין שום גן עדן וגיהינום אחרים מחוץ לתודעת האדם. טוב לב הוא גן עדן, שנאה היא גיהינום. קבלה היא דת, עדתיות היא חילול הקודש. אהבה היא קדושה, אפליה היא חטא.”

“אהבה מולידה שמחה. שמחה מולידה שלום. שלום מוליד סבלנות. סבלנות מולידה טוב לב. טוב לב מוליד טוב. טוב מוליד נאמנות. נאמנות מולידה עדינות. עדינות מולידה איפוק.”

“היא ניסתה להיחלץ ממנו. המאמץ נשבר מול זרועותיו שלא חשו בו. אגרופיה היכו בכתפיו, בפניו. הוא הזיז יד אחת, תפס את שתי פרקי ידיה, הצמיד אותן מאחורי גבה, מתחת לזרועו, ועקר את שכמותיה. היא הטתה את ראשה לאחור. היא חשה את שפתיו על שדה. היא קרעה את עצמה חופשייה…היא נלחמה כחיה. אבל לא השמיעה קול. היא לא קראה לעזרה. היא שמעה את הדי מכתיה בנשיפת נשימתו, וידעה שזו נשיפת עונג…היא חשה את השנאה ואת ידיו; ידיו נעות על גופה, הידיים שמבקעות גרניט. היא נלחמה בעווית האחרונה. ואז הכאב הפתאומי פילח, דרך גופה, עד גרונה, והיא צרחה. ואז שכבה דוממת. זה היה מעשה שיכול היה להתבצע ברוך, כחותם של אהבה, או בבוז, כסמל של השפלה וכיבוש. זה יכול היה להיות מעשה של מאהב או מעשה של חייל המפר אישה אויבת. הוא עשה זאת כמעשה של זלזול. לא כאהבה, אלא כטומאה. וזה הוא שהשאיר אותה דוממת וכנועה…מעשהו של אדון הלוקח בעלות מבישה, מבזה, עליה היה סוג ההתעלות שלה היא השתוקקה לו…”

“טוב לב תמיד פועל עם האדם החשוב ביותר — אתה. היה טוב לב למענך, לא למען אחרים.”

“מי ייתן והאדון יעניק לך לב רך ואדיב”

“מתוך חוסר איזון טבעי, השתמשתי בכתיבה כדי למצוא עוגן בעולם מלא בערפל ובאי-ודאות. מודעת האבל שניסחתי בעצמי לא תבכה את המוות, אלא תחגוג את החיים בהכרת תודה מעומק הלב לכל האנשים שהאירו את המציאות בטוב לבם, בחברות שלהם, במעשי חסד ובגילויי רצון טוב. זו הייתה זכות לחיות בנקודת הזמן הזו לצד אנשים שהקדישו את עצמם לריכוך הקצוות החדים של החיים. השמיים בירכו אותי בשנים רבות לגלות למה זה יפה לחיות ולמות בעולם שבו הגבעות והרוח, הנהרות והימים, הכוכבים, הירח ואור השמש תמיד ימשיכו להתקיים.”

“בסופו של דבר, אולי עלינו כולנו לוותר על הניסיון להחזיר לאנשים בעולם הזה שמקיימים את חיינו. בסופו של דבר, אולי חכם יותר להיכנע מול ההיקף המופלא של נדיבות אנושית ופשוט להמשיך לומר תודה, לעד ובכנות, כל עוד יש לנו קול.”

“אני מעריצה ענקית של כריס מרטין מאז ומתמיד; זה יהיה מדהים לעבוד איתו. הוא ממש נחמד, והוא היה ממש מעודד כשנפגשנו.”

“התחלתי להתאהב בו, הוא לא אמר זאת אבל האופן שבו הביט בי, אמר לי שהוא חש אותו הדבר.”

“אלה היו מחשבות מסוכנות, הוא ידע. אלה היו מן הסוג שמתגנבות אל שומר כשמרדף כבר נגמר, וכשנשארתם רק אתה והוא, עומדים זה מול זה באותו רווח זעיר וחסר נשימה שבין הפשע לעונש. ואולי שומר ראה פעם אחת יותר מדי את הציוויליזציה כשהעור שלה נתלש, והפסיק להתנהג כמו שומר והתחיל להתנהג כמו בן אדם רגיל, והבין שצליל הנקישה של הקשת או הנפה של החרב יהפכו את כל העולם לנקי כל כך. ואי אפשר היה לחשוב ככה, אפילו על ערפדים. אפילו אם הם היו לוקחים את חייהם של אנשים אחרים כי חיים קטנים לא חשובים, ומה לעזאזל אפשר לקחת מהם? וגם אי אפשר היה לחשוב ככה כי נתנו לך חרב ותג וזה הפך אותך למשהו אחר, וזה היה חייב לומר שיש כמה מחשבות שאי אפשר לחשוב. רק פשעים יכלו להתרחש בחשכה. עונש היה צריך להיעשות באור. זה היה תפקידו של שומר טוב, קארוט תמיד אמר. להדליק נר בחושך.”

“האם אי פעם עצרת לחשוב שאולי טעית? אולי ראית רק את נקודת המבט שלך ומעולם לא הכנסת את עצמך לנעליו של האדם האחר. אולי, להתרחק מהדרמה חסרת הטעם ומהביקורת הזדונית אינו הדבר הטוב ביותר לעשות. אולי, רק פעם אחת בחייך, תוכל ללבוש את הבלבול, הכאב או חוסר ההבנה של אדם אחר. אולי, העתיד שלך אינו מחייב להסביר את עצמך או לתת הסבר לאדישות שלך, אבל האופי והמוניטין שלך כן. מה אם יום אחד תגלה שלא היה בידך כל המידע שחשבת שיש לך? מה אם תגלה שנוכחותך הייתה נחוצה לריפוי? מה אם ידעת רק חצי מזה, והחצי האחר היה רק הפחד והכעס שלך שתרגמו את כל מה שחווית? מה אם טעית? מה אם אותו הדבר היה קורה לך?”

“מחווה אדיבה יכולה להגיע אל פצע שרק חמלה יכולה לרפא”

“אני לא אוהבת להתערב בדברים שאינם מוכרים לי. אני סוג של אדם שמעדיף להיות מעורבת בידיים.”