חסד

“אני זוכר שבגיל חמש נסעתי עם אמי בחשמלית, חלפנו על פני קבוצת נשים בשביתת מחאה במפעל טקסטיל, וראיתי אותן מוכות באכזריות בידי אנשי האבטחה. אז דברים כאלה נשארו איתי.”

“אין דרך לאהוב את עצמך באמת, בכוח, באמתיות בעודך בונה מסכה של מושלמות. אני יודעת, אתה יודעת, כולנו יודעים—קשה מאוד לאפשר לפצעים ולהפרעות שלך להיראות. קשה להתגלגל ולהתבלבל. קשה שלא לדעת מה לעשות או לומר נכון. קשה שלא להיראות כמו בטלוויזיה. לפעמים, קשה מאוד להיות האדם הכושל והמסורבל שאני כאשר אני אותנטית, במקום להיות אותנטיות "ברנז'ה"—טבעית אך מושלמת. אך בכל פעם שאני מאפשרת לזה להיות בסדר, לא רק כלפי עצמי אלא גם כלפי אחרים—אני מאשרת לעצמי משהו. אני מאשרת לעצמי יותר מכל אדם אחר, שאני אהובה ומקובלת ללא תנאי. אני מאשרת לעצמי, שאפשר לקבל ולספוג את כל הטעמים והצבעים של חוויית האדם, ולא רק את אלה שמקובלים בתרבות הזאת, בזמנה הזה, במקומה הזה. וזה סוג של קבלה, זה סוג של אהבה—זה”

“זה עבור אנשים שאכפת לנו מהם כלל לא שאנו דורשים אושר בכל תנאי: עם חברינו, אהובינו, ילדינו אנו תובעניים ומעדיפים לראותם סובלים מאוד מאשר מאושרים בדרכים בזויות ומרחיקות. אם אלוהים הוא אהבה, הרי שבהגדרה הוא משהו יותר מאשר טוב לב גרידא. ונראה, מכל הרשומות, שאף כי לעיתים קרובות דחה אותנו, גינה אותנו, הוא מעולם לא התייחס אלינו בבוז. הוא העניק לנו את המחמאה הבלתי נסבלת של אהבתנו, במובן העמוק ביותר, הטראגי ביותר, הבלתי נסלח ביותר.”

“כאשר החסד הוא דתך, אז הדאגה היא תפילתך.”

“החזקת הקופסה העניקה למחזיק בה סוג של כוח — שכן כל מי שניצב מול עין הזכוכית ההיפנוטית היה מציית בענווה לפקודות הנחרצות ביותר בנוגע לעמידה ולהבעה.”

“אם מעולם לא הלכת מייל בנעליו של מישהו, אל תלעג לשריטות על רגליו”

“אתה מבין, זה עניין של אמפתיה. זה לא עניין שלך. זה עניין של אמפתיה. זה אפילו לא עניין של אכפתיות או של להיות אדיב. זה עניין של אמפתיה. האם אתה חושב שכל האנשים שיכולים להזדהות עם אנשים אחרים (וגם עם סלעים ועצים), שואפים להיות אדיבים, בכל עת? כמובן שלא! אמפתיה לעיתים קרובות מכאיבה, ולעיתים קרובות קשה. אבל אנחנו חווים את הקושי הזה, משום שאנחנו בני אדם, משום שבני אדם נועדו ליצור קשר עם כל הדברים החיים והלא-חיים!”

“לאנשים עם בעיות אמון יש גם בעיות באמונה ובענווה. אי אפשר לדרוש מהעולם לעמוד בציפיות שלך, אבל לא להחזיק באותו תקן כלפי אחרים. הרעיון ש"אלוהים לא פגע בי, אבל אתה פגעת" הופך לטיעון בלתי לוגי עבור רבים. אנשים שמנסים לאהוב אותך מרגישים שהם אף פעם לא יעמדו בהגדרת האהבה שלך כי היא חד‑צדדית או עם כללים שלא חלים עליך. כאן הלימודים של ישו מתעוותים. סליחה, חמלה, אהבה, טוב לב והזדמנויות שנייה הופכים למשחק. האנשים בחייך מרגישים שהם חייבים לנצח כדי לקבל, וזה רחוק מהאהבה הבלתי מותנית שה׳ נותן. בסופו של דבר, האדם עם בעיות אמון מוצא עצמו במסע של שלמות, מחפש אנשים שלא טועים כמו האדם האחרון או פוגע בביטחון העצמי שלו. למרבה הצער, הוא מפסיד את הברכות של הצמיחה שמגיעות מקבלה צנועה של חוסר המושלמות והטעויות. הוא מפסיד את הברכות של האמונה כי הוא לא מזמין את אלוהים ללבו, כדי שיעזור לו לצאת ממעגל הכאב. הוא מפסיד את השלווה שמגיעה מהסליחה והיות נרצח. אבל מעל לכל, הוא מפסיד את האנשים היפים שה׳ מביא לחייו שאוהבים אותו עד תום.”

“האם גברים בוגרים תמיד חייבים לשחק משחקים? האם כל דבר חייב להיות תירוץ לסוג אחר של משחק? האם בכלל גברים מתבגרים, או שהם רק מגיעים לבגרות?”

“וכשחשבתי על גופתו של ריי בראואר באור הזה — או בהיעדרו — מה שהרגשתי לא היה בחילה או פחד שמא הוא יופיע לפתע לפנינו, באנשי-רפאים ירוקים ומגמגמים שמטרתם להבריח אותנו חזרה בדרך שממנה באנו לפני שנוכל להפר את מנוחתו — מנוחתו שלו — אלא גל פתאומי ובלתי צפוי של רחמים על כך שהוא כה בודד וכה חסר הגנה בחשכה שכעת החלה לרדת על צדו שלנו של העולם.”

“ביום קודר וקודר שהנפץ את האונקיה האחרונה של הביטחון העצמי שלי, נשברתי ויבבתי, "אני נוראית ומכוערת וחסרת יכולת ומשעממת וחסרת תועלת לחלוטין." ואז חייכת אליי ואמרת, "זה בסדר.”

“אם נהיה רעבים מספיק לאלוהים, נמצא דרך להיכנס לנוכחותו. עלינו להיות רעבים כל כך לנוכחות אלוהים עד שלא נצא כלל מביתנו ולא ניגש לשום סוג של משימה עד שנבלה זמן מה עמו.”

“איך היו חייך שונים אילו… היית מפסיק להסיק הנחות שיפוטיות שליליות על אנשים שאתה פוגש? תן להיום להיות היום… שבו אתה מחפש את הטוב בכל אדם שאתה פוגש ומכבד את מסעו.”

“היו רחומים כלפי כל האנשים. תנו להם את ההזדמנות להשתנות.”

“כדי ליצור כללים חדשים, השתמש בכוח האהבה, האומץ והטוב לב כדי לשבור את הכללים.”

“להיות בעלת מוחו של ישוע המשיח פירושו להיות מלא חמלה”

“האמונה שלי חזקה מספיק כדי לעמוד, טובה מספיק כדי להרגיש, גדולה מספיק כדי להכיל.”

“הייתה זו חסדותו והבנתו העמוקה של לי, כי זכותו של האדם להרוג את עצמו היא בלתי-נעילה, אך לעיתים קרובות יכול חבר להיות זה שמגיע לפני כן”

“לא משנה כמה זמן אתה מבלה על פני האדמה, כמה כסף צברת או כמה תשומת לב קיבלת. מה שקובע הוא כמות הרטט החיובי שהקרנת בחיים,”