תקווה

“אה, איזה אל מרהיב!”

“הכישלון הוא המורה שלנו, לא ההצלחה.”

“סופי, אמר, וכשהיא הביטה בו במבט נוקשה, הוא לקח לגימה חפוזה מהפוסת. "מיס קולינס. עדיין לא ניתנה לי ההזדמנות להתנצל בפנייך כראוי, ולכן הרשי לי לעשות זאת כעת. אנא סלחי לי על התעלול שעשיתי לך עם הסקונס. לא התכוונתי להפגין כלפייך חוסר כבוד. אני מקווה שאינך מדמיינת שאני חושב עלייך פחות בשל מעמדך במשק הבית, שכן את אחת הגבירות המשובחות והאמיצות ביותר שהייתה לי אי פעם הזכות להכיר.”

“אל תאפשר לפחד להחליש אותך. עליך לכבוש את הפחד באמונה.”

“אני מאחל לך חסד גדול להגשים את חלומותיך בשנה החדשה.”

“לעולם אל תשנה את מטרותיך, הגבר את עוצמתך.”

“לעיתים קרובות דווקא כאשר הלילה נראה חשוך ביותר, ולעיתים קרובות דווקא לפני שהחום נשבר, אדם חש את התנופה המתגבשת לשינוי, כאשר אדם חש את תחיית התקווה בתוך הייאוש והאפתיה.”

“מי ייתן וכל בני האדם מכל אומה ימצאו את כוחו של חסד האלוהים.”

“בבעיות טמונות ההזדמנויות. אתה נעשה חזק על ידי התמודדות עם מצוקות.”

“הגעתי לקבל את התחושה של לא לדעת לאן אני הולכת. ואני אימנתי את עצמי לאהוב אותה. כי רק כשאנחנו תלויים באוויר בלי שום נחיתה באופק, אנחנו מכריחים את כנפינו להיפרש, והנה סוף סוף מתחילים את מעופנו. וכשאנו עפים, ייתכן שעדיין לא נדע לאן אנחנו הולכים. אבל הנס טמון בפרישת הכנפיים. ייתכן שלא תדע לאן אתה הולך, אבל אתה יודע שכל עוד תפרוש את כנפיך, הרוחות יישאו אותך.”

“החיים יכולים להיראות כמו המתנה קודרת בעיצומם של צללים שחורים וסמיכים. ובכל זאת יש מי שמחייכים אל החשכה, בציפייה ליופיו של זריחה שתבוא לבסוף.”

“זה מה שמשמעותו להמשיך לחיות. כשניתנת לאדם תקווה, הוא משתמש בה כדלק, כנקודת ציון לחיים. אי אפשר לחיות בלי תקווה.”

“מטרת חיי אכן מתוקה. אני אוהב לעזור לאנשים כשהם זקוקים לכך. אני כמה לאושר. אני מבטא את טוב לבי. אני מבטא את אהבתי בכל יום. אני מלא חמלה לכל אורך הדרך.”

“פחד הוא מחלת נפש שאנו יורשים מהחברה.”

“תודה פותחת את זרימת הברכות השמימיות העצומה”

“היכולת לאהוב היא הכוח האלוהי של האדם”

“אז זה נכון מה שאומרים על קוסמים אפלים, אם כך? "אתה לא יכול להיות גס רוח כלפי כל מי שמדבר איתי." אלק עשה תנועה רחבה וסוחפת. "ולמה לא? אני מפריע לך, אה? כלומר, אולי קיווית להתחיל עם נער הזאב הזה כאן. הוא די מושך, אם אתה אוהב את הטיפוס עם השיער הפרוע, הכתפיים הרחבות והמראה החתיך החטוב." "היי, עכשיו," אמר ג'ורדן ברכות. מגנוס טמן את ראשו בידיו. "למה אתה מתכוון?" "לבנות ים," אמר מגנוס אל תוך אצבעותיו. "הן תמיד מריחות מאצות ים." "אני לא מתחיל עם בנות ים," אמר אלק בפראות, ובעט לאחור בכיסאו, הוא קם מהשולחן ופסע בכעס אל תוך ההמון.”

“כי אם בימי קיץ רשלניים, בחורשות עשתרות זנותנו, עתה, מתחרטים, כאשר הרוחות נושבות קרות, אנו כורעים לפני אדוננו הראוי; אדון הכול, אל הכסף, אשר מושל בנו בדם וביד ובמוח, אשר נותן את הגג המגן מן הרוח, ובנתנו, שוב נוטל; אשר אורב בקנאה ובדאגה, למחשבותינו, לחלומותינו, לדרכינו הסתרות, אשר בורר את מילותינו וגוזר את בגדינו, ומתווה את תבנית ימינו; אשר מצנן את כעסנו, מרסן את תקוותנו, וקונה את חיינו ומשלם בצעצועים, אשר תובע כמס שבירת אמונים, עלבונות מקובלים, שמחות מושתקות; אשר כובל בשלשלאות את חריפות רוחו של המשורר, את כוחו של הפועל, את גאוותו של החייל, ומניח את המגן החלקלק, המנכר, בין האוהב ובין כלתו.”

“סבלנות רבה, כוח רב.”

“האור זורח בכל מקום חשוך”