חופש הביטוי

“כל אלה הדוברים כך ברהוטיות על השיבה לערכים הישנים והטובים, הו, כגבר זקן אני זוכר את הזמן שבו היו לנו ערכים כאלה, ואני אומר – נשוב לחוקת ארצות הברית הישנה והטובה, לחוקת האזרחות הישנה והטובה, לחוקת האמונה הישנה והטובה – ולעזאזל עם הצנזורים! תנו לי ידע או תנו לי מוות!”

“חופש הביטוי שימש את בית המשפט העליון כדי להעניק כוח עצום לחברים העשירים ביותר בחברה שלנו.”

“חופש הביטוי הוא הכול, כל המשחק. חופש הביטוי הוא החיים עצמם.”

“לאיש אין זכות שלא להיעלב. הזכות הזאת אינה קיימת באף הצהרה שקראתי אי פעם. אם אתה נעלב, זו הבעיה שלך, ולמען האמת, הרבה דברים מעליבים הרבה אנשים. אני יכול להיכנס לחנות ספרים ולהצביע על מספר ספרים שאני מוצא דוחים מאוד במה שהם אומרים. אבל לא עולה בדעתי לשרוף את חנות הספרים. אם אינך אוהב ספר, קרא ספר אחר. אם התחלת לקרוא ספר והחלטת שאינך אוהב אותו, אף אחד לא אומר לך לסיים אותו. לקרוא רומן בן 600 עמודים ואז לומר שהוא פגע בך עמוקות: ובכן, עשית הרבה עבודה כדי להיעלב.”

“הדמיון, כמו חיות בר מסוימות, לא יתרבה בשבי.”

“הרבה לפני שידוע היה לי כמקום שבו מוצאי היה מעורב אפילו במידה זעירה, הרעיון של מדינה ליהודים (או מדינה יהודית; לא בדיוק אותו הדבר, כפי שלא הצלחתי לראות תחילה) "נמכר" לי כרעיון חילוני ודמוקרטי בעיקרו. הרעיון היה מקלט לנרדפים ולשורדים, דמוקרטיה באזור שבו הרעיון הובן רק במעומעם, ומקום שבו—כפי שכתב פיליפ רות ברומן חד-ידני שקראתי כשהייתי בערך בן תשע-עשרה—אפילו שוטרי התנועה והחיילים היו יהודים. זאת, כמו ההדגשים האחרים של אותו רומן, יכולתי להבין. אכן, ביקורי הראשון היה בחסות קבוצה בלונדון בשם ידידי ישראל. הם הציעו לשלם את הוצאותיי, כלומר, אם בשובי אבוא לדבר בפני אחת מישיבותיהם”

“מעולם לא הייתה מלחמה צודקת, מעולם לא הייתה מלחמה מכובדת — מצד יוזם המלחמה. אני יכול לראות מיליון שנים קדימה, והכלל הזה לעולם לא ישתנה אפילו בשישה מקרים. החבורה הקטנה והרועשת — כרגיל — תצעק למען המלחמה. הדוכן יסתייג — בזהירות ובחשדנות — תחילה; המאסה הגדולה, הרחבה והקהה של האומה תשפשף את עיניה הישנוניות ותנסה להבין מדוע בכלל צריכה להיות מלחמה, ותאמר, ברצינות ובזעם, 'היא לא צודקת ולא מכובדת, ואין כל צורך בה.' ואז החבורה תצעק חזק יותר. כמה אנשים הגונים בצד השני יטענו וינמקו נגד המלחמה בדיבור ובכתב, ובהתחלה יזכו להקשבה ולמחיאות כפיים; אך זה לא יימשך זמן רב; האחרים יגברו עליהם בצעקות, ועד מהרה קהל המתנגדים למלחמה יתמעט ויאבד את אהדת הציבור. לא יעבור זמן רב ותראו דבר מוזר זה: הנואמים ייסקלו מן הבמה, וחופש הדיבור ייחנק בידי המוני גברים זועמים, אשר בלבם הסודי עדיין מסכימים עם אותם נואמים שנסקלו — כמו קודם — אך אינם מעזים לומר זאת. ועתה כל האומה — הדוכן וכל השאר — תאמץ את קריאת המלחמה, ותצעק עד שתאבד את קולה, ותתקוף בהמון כל אדם ישר שיתעורר לפתוח את פיו; ועד מהרה יפסיקו פיות כאלה להיפתח. אחר כך ימציאו המדינאים שקרים זולים, ויטילו את האשמה על האומה המותקפת, וכל אדם ישמח באותן אמיתות המרגיעות את מצפונו, וילמד אותן בשקידה, ויסרב לבחון כל הפרכה שלהן; וכך, בבוא העת, ישכנע את עצמו שהמלחמה צודקת, ויודה לאלוהים על השינה הטובה יותר שהוא זוכה לה לאחר תהליך זה של הונאה עצמית גרוטסקית.”

“העובדה שיש לי הזכות להתבטא בחופשיות בכל עת ובכל נסיבותיה טומנת בחובה את הרעיון שחופש הביטוי הוא "זכות אדם בסיסית" הנתונה לכל יחיד, וככזו, גוברת על האינטרסים של החברה או של הקבוצה, לרבות של שכניי.”

“יש לך את הזכות לחופש הביטוי. לנו, הממשלה הנשלטת בידי התאגידים, יש את הזכות להתעלם ממך, ואנו בוחרים לממש זכות זו.”

“הבנתי שמערכת המשפט מושחתת כשניגשתי לבית המשפט והשופט הטיל מגבלת זמן קצרה מאוד על הגשת הראיות שלי לפני ששלל ממני את זכויותיי החוקיות לחופש הביטוי.”

“הכוח השולט ניצב תמיד מול השאלה, ״בנסיבות כאלה וכאלה, מה היית עושה?״, ואילו האופוזיציה אינה מחויבת לשאת באחריות או לקבל החלטות ממשיות.”

“בשמות כוזבים, ברשתות הנכונות, הם יכלו להיות כל אחד. זקנים, נשים בגיל הביניים, כל אחד, כל עוד הם היו זהירים בכתיבתם. כל מה שראו אזרחים היו המילים, הרעיונות שלהם. כל אזרח התחיל שווה, ברשתות.”

“הכרע הפוליטי של כל תנועה למען חירות בחברה חייב לכלול את הדחף הפוליטי להגן על חופש הביטוי”

“דת, צורה ימי־ביניימית של אי־שפיות, כשהיא מצטרפת לנשק מודרני נעשית איום ממשי על חירויותינו. הטוטליטריות הדתית הזאת גרמה למוטציה קטלנית בלב האסלאם, ואנו רואים היום את התוצאות הטרגיות בפריז. אני עומד לצד שארלי הבדו, כפי שכולנו חייבים, כדי להגן על אמנות הסאטירה, שתמיד הייתה כוח למען החירות ונגד עריצות, חוסר יושר וטיפשות. ״כבוד לדת״ הפך לביטוי קוד שפירושו ״פחד מן הדת״. דתות, כמו כל שאר הרעיונות, ראויות לביקורת, לסאטירה, וכן, לחרדתנו חסרת הפחד”

“ברור שאני תומך בחופש הביטוי לגבי יצירתו של כל אחד”

“אחת הבעיות בהגנה על חופש הביטוי היא שלעתים קרובות אתה צריך להגן על אנשים שאתה מוצא אותם מקוממים, לא נעימים ומגעילים.”

“החופש לדבר מאפשר לנו להתגונן בחריפות באמצעות טיעונים יעילים ולהציג את החולשות וההטעיות בדרישות הצד השני”

“במידתי לפחות, אני חושב שהצורך המקצועי שלי בחופש הביטוי והבעת דעות מעוות את דעתי לטובת ממשלה שמבטיחה אותו בחוקתה”

“איש מעולם לא רצה לצאת למלחמה, אבל אם מלחמה באה בדרכך, מוטב שתהיה המלחמה הנכונה, על הדברים החשובים ביותר בעולם, ומוטב גם, אם כבר עמדת להילחם בה, שתיקרא "רושדי", ותעמוד במקום שאביך הציב אותך, במסורת של האריסטוטלי הגדול, אברואס, אבו אל-וליד מוחמד אבן אחמד אבן רושד.”

“כל מי שמבקר את המדיניות הישראלית מוצף בהודעות מטורפות שנועדו להציף את מערכת הדוא"ל שלו, או, באופן ערמומי יותר, סיסמאות נפרצות והודעות נשלחות בשמו! אני בטוח שזה לא חוקי. זו גם מאמץ לערער את חופש הביטוי.”