פחד

“האמת היא, שמקור הקיום הוא אינסופי, ולגלות את מהותו הוא תהליך של התגלות הנמשך לנצח”

“אני ממש מפחד עכשיו, מלבחור, מלחשוב ומלקחת סיכונים ולצאת מאזור הנוחות. אבל מה אפשר לעשות?? הזמן עובר ועובר, הוא אוכל אנשים והוא נותן לאנשים חדשים חיים...”

“ישנם נהרות רבים לחצות בדרכנו אל היעדים המוצלחים שלנו. לעולם אל תפחדו מן התנינים. הם אולי נראים מפחידים, אך הם לא יפגעו בכם. תגיעו לשם! עם הגישה הנכונה, אתם מתעלמים מן הפנים המכוערות של הגדה, ואתם יכולים לחתור בסירתכם אל היעד הנכון!”

“אם אלוהים נותן לך מעמד, אל תהפוך את עצמך לפסל. אל תהפוך לאנדרטה. אלוהים עדיין רוצה לשכון בתוכך, אבל לא באנדרטה.”

“אובדן הוא הזמנה למסע של צמיחה שאין לה תקדים, אך לעיתים נדירות אנו משיבים בחיוב להזמנה.”

“מה התועלת בכך שאלך לכנסייה כל יום ואשוב הביתה ואשאר אותו הדבר? מה התועלת בכך שאשתתף במסגדים ולמחרת אכנס לקניון עם סכינים ואתחיל לשחוט אנשים בשם הדת. אלוהים הוא אל של מגוון. הוא לא היה טיפש כשברא את כולנו שונים, עם הייחודיות שלנו. עצם בריאתנו שונים מראה את רמת היצירתיות שלו. הוא לא ברא אותך לבן כדי לשנוא שחורים או להפך. הוא ברא זאת כדי שנוכל להוקיר ולאהוב זה את זה בלי קשר לשונותינו, כשם שהוא אהב אותנו עם כל פגמינו וחסרונותינו. האם נוכל לסלוח לאלה שפגעו בנו? כן, ויש שיאמרו לא, אבל לעולם אל תשכח שאינך ראוי, ובכל זאת אלוהים עדיין סולח לך אפילו עד השעה האחרונה של חייך. אם אלוהים יכול לאהוב אותנו חרף כל מעשינו הנוראיים, מדוע איננו יכולים ללמוד לאהוב זה את זה. הבט סביבך, אתה יכול לראות רק פנים עצובות. האם זו באמת הייתה כוונתו של אלוהים עבורנו עלי אדמות? בהחלט לא. אבל עיוותנו את יצירתו של אלוהים כדי שתתאים לטעמנו ולאורחות חיינו, וכעת אנו קוצרים את פרי עמלנו. אינך צריך לצפות לקצור אהבה כאשר זרעת את זרעי השנאה. מה שאדם זורע הוא קוצר. זרענו כלי מלחמה, ואנו קוצרים מלחמה בתמורה. זרענו כלי הרס, אז מדוע אנו מבקשים שלום. אם תשאלו אותי....אומר: בואו נחזור אל מקורנו. הוא מעולם לא הפסיד באף קרב. אני עדה חיה.”

“היא נתנה לפחד לבעור בתוכה כמו דלק, והדבר חיזק עוד יותר את קולה”

“החשש היחיד שמגדיל אופי הוא חשש אלוהים.”

“אהבה היא מחויבות להוקיר את לבו של האחר כאילו היה שלך, היא הרפתקה לחקור את כל מה שמרכיב אותו, היא לשכב תחת הכוכבים ולחלום למרחקים, היא לראות פחד ולאחוז זה בזה כדי להתמודד איתו בכל זאת, היא לאפשר לאחר להיות הוא עצמו בלי הסכמתך, היא לדעת שכאשר האפלה ממלאת אותו אינך נושא את משאו; אתה רק מקל על מטענו. ואם אהבתך אינה יפה כזאת, מדוע אהבת את האדם הלא נכון במשך זמן כה רב?”

“בנה את הערך העצמי שלך על האמת.”

“המודרני מתעורר לעבר העתיד מכוח תחושת עייפות, לא חסרה מעט מפחד, שבה הוא מבט את העבר. הוא נדחף אל הזמן הבא; הוא מושלך, בדיוק במילים של הביטוי הפופולרי, אל תוך אמצע השבוע הבא. והגזירה שדוחפת אותו קדימה כך אינה תפאורה לעתיד – כי העתיד אינו קיים, משום שהוא עדיין עתיד. אלא זו פחד מהעבר; פחד לא רק מרע העבר, אלא גם מטובו. המוח מתמוטט תחת החסד הבלתי נסבל של האנושות. היו כה רבים האמונות הנלהבות שאיננו יכולים להחזיק בהן, כה רבים הגבורה הקשה שאיננו יכולים להעתיק, כה רבים המאמצים הגדולים של בניית מבנים עתיקים או של כבוד צבאי שמגיעים לנו כאחד גאוניים ואבליים. העתיד הוא מקלט מתחרות האכזרית של סבינו. הדור הישן, ולא הדור הצעיר, הוא שדופק בדלתנו. נעים להימלט, כמו שנאמר,”

“אתה בוחר בין שני אפשרויות: לנצח את פחדך או לאפשר לפחדך לנצח אותך.”

“הכול הוא אנרגיה, ואנרגיה אינה יכולה להיווצר או להיהרס, היא יכולה רק להשתנות או לעבור מוטציה מצורה אחת לאחרת.”

“אני מוכה כאב לומר כי מוסדות “חינוכיים” שונים אימצו את הדוקטרינה ימי הבינייםית "יראת ה' היא ראשית החכמה" כמוטו שלהם. הרשו לי לומר לכם זאת: יראה מפני ה', סנטה קלאוס, קרישנה, תור, הענק הירוק או כל ישות דמיונית אחרת מביאה רק את אשליית החכמה, לא חכמה. ואשליית החכמה מזיקה פי מיליארד יותר מחוסר חכמה.”

“אפשר “לתפוס את הקשת” – “קשת בחשכה” דרך “ילדי רוקנרול” “צוללן קדוש” יארוב “לפני הנפילה” של “אלקטרה” “כל הטיפשים הפליגו משם” “ישו, מריה ורוח הקודש” – “אדון היום האחרון” “אדון הירח” אתה כשאני “רגל אחת בקבר” עם ה“שחור” שלנו, “רגליים קרות”, “מסתורין” של “כאב” אתה משתוקק אתה “נתפס באמצע”, “בין שני לבבות” כש“רעב לגן עדן” “צייד הלב” כואב “מלאכים נפולים” “מאכילים את לבי” “חלומות חום” “מאכילים את ראשי” “אני” “שקר נוסף” “אחרי הכול (המתים)” לא “אשם” אם אתה “מסתתר בקשת” עם סולו הגיטרה המושלם שלך “אל תספר לילדים” כדי “לחלום רע” אל “תיתן לה את האקדח” כדי ללכת בעקבותיו “אל תדבר עם זרים” ה“עיניים הרעות” האלה יכולות לראות “אדון הלילה” “נוהג רע”; “עיניי” שונאות לפנטז “בושה על הלילה” “הגבר את הלילה” עכשיו זה “זמן לשרוף” “מעוות” “וודו” “הולך על מים” והיום תורנו “דם מאבן” “נולד בשמש” אני “טוב יותר בחשכה” “חסר נשימה” “אסיר גן העדן” אתה! לעד אתה בן אלמוות “לב קדוש” “צמרמורות” שוכב “עירום בגשם” “זה חייך” – “פראי”! את “כללי הזהב” שלך אנו מרוויחים “בחלומות” “אני דוהר בלילה” אני “מאבד את שפיותי” “שקר נוסף”: “אלוהים הממוחשב” “גן עדן וגיהינום” שלך – יהירותי! ב“הרג הדרקון” “יכולתי להיות חולם” אני “האחרון בתור” ל“צרוח” כ“צורח” בלתי נראה עכשיו כשאתה אינך “סוף העולם” כאן “ישר דרך הלב” “דחיפה” “עוד יום רגיל” בפחד “ילדי הים” “גוססים באמריקה” האם זה “מוות מאהבה”? “פנים בחלון” מחפשות “צועני” מלמעלה “צופה בכוכבים” יקר מ“כבישים מהירים מוזרים” אהבתנו “לחיים שלך” “אנחנו רוקדים” “עוד אחד לדרך” “העולם האחר” מחדש “לילה אחד בעיר” עם “אבירי הניאון” “העיניים” “הישארו מחוץ למוחי” “הסופרמן של השקיעה” המוכה כוכבים הוא מה שאנו כמהים למצוא “האיש שהיה למלך” הוא “האיש הממסדי” “תירה תירה” כדי “להפוך לאבן” “כשאישה בוכה” לתכנן “לקום ולצעוק” לפני “מלך הרוקנרול” אף ש“אלוהים שונא מטאל כבד” “תאכל את הלב שלך” כדי להגיע אל היעד. מתוך השיר – Holy Dio: the Diver (מחווה לרוני ג'יימס דיו)”

“בתחילה, אלוהי הברית הישנה עשוי להיראות לך מכריע ושולט, או עריץ, או אולי אפילו רע, וזה טוב. זהו הסימן הראשון לכך שאלוהים אכן הוא אלוהים, מעצם ההגדרה, ולא איזו פיה מלטפת אוזניים, שבאמצעותה אדם, מתוך שחיתותו, מובטח לו למצוא צורה אחרת של רומנטיקה דהויה או אהבה ממבט ראשון. שכן רושם ראשוני כזה כמו האחרון היה בעייתי למהות הנצרות. לכן הנוצרים צודקים באומרם שטבעם של בני אדם בלתי מושלמים אינו יכול בסופו של דבר לדור בכפיפה אחת עם טבעו של אלוהים מושלם; ושהתקווה של כל אדם נמצאת כעת בייאוש בשליחתו של המשיח בידי אלוהים.”

“מה שמתחיל בלב לא נשאר בלב, הוא או הופך למעשים או למילים”

“על ידי כך שאתה פשוט ובאופן עמוק מעניק אהבה לעצמך בכל יום ובכל דרך, אתה אומר ליקום שאתה ראוי להגשים כל חלום, חזון או מטרה. הרגש ראוי לכך.”

“החיים הם מאבק מתמיד להילחם בפחדים שלך ולא לספוג את של אחרים. אל תמלא את החללים הריקים של לבך בפחדים של אחרים בחייך. האדם החרד מאוד הוא זה שיאמר לך שיש אנשים וחוויות מסוימים שצריך לתייג ולשמור אותם או קרוב או במרחק. הם עושים מאמצים גדולים כדי לסווג דברים, כדי להרגיש איזון בחייהם, משום שהם אינם מאוזנים. החיים עבורם הם עניין של שליטה ושל לגרום לך להאמין שהעולם המושלם שלהם הוא נורמלי, כשאין בו שום דבר נורמלי. אנשים חרדים מאוד חיים בכך שהם מתמרנים את עולמם למה שקל וטעים להם, והם יכולים בקלות למשוך אותך אל תפיסה לא מציאותית של העולם שסביבך. אתה חייב כל הזמן להעריך מחדש מה סביר ומה מוגזם, משום שהפחד מניע כל מעשה שלהם.”

“כאדם המותאם לגובה פני הים, אני חושש יותר מרמות הקרינה בפסגות הרים גבוהים, בערים מודרניות שגובהן מייל אחד ובתוך מטוסי סילון מאשר מכורים גרעיניים ופצצות, שכן שם אני נחשף למרב הקרינה בעולם המודרני.”