פחד

“אם יש איזו תכונה טובה שאפשר למצוא בבריחה ממשהו, הרי זה שאני על הרגליים. עכשיו כל מה שעליי לעשות הוא לשנות את הכיוון שלי.”

“מה אני שונא??? אתה שואל אותי??? לך תזדיין... אתה שואל ממה אני מפחד??? ... תבכה את זה בקול רם...”

“אנשים בעלי גישה חיובית יכולים לראות דברים גדולים אפילו במצבים הגרועים ביותר. רק פחדנים מוותרים כי הדבר הגרוע ביותר קרה להם.”

“הרגשתי עצובה.הרגשתי קרה.הרגשתי פגועה.הרגשתי נטושה ובודדה.הרגשתי ספקנית ומהססת.הרגשתי מפוחדת ומודאגת מאוד. הרגשתי שונה, לא מוכרת ולא רצויה.הרגשתי ריקה ומוזנחת עד כאב.הרגשתי חלשה ומאוימת.הרגשתי מסוגרת וביישנית.הרגשתי חסרת תקווה לחלוטין.ואז החזקת את ידי, והרגשתי טוב יותר.”

“הפחד ניצב מולי, ואני עמדתי משותקת. הוא נראה כנוכחות אדירה, מתמדת. ואז קול לחש, אל תירא. אל תירא, חשבתי בכמיהה נואשת. הו, כמה רציתי להישמע למילים האלה — אבל איך? שעה אחר שעה, יום אחר יום, הפחד סירב לזוז בעוד אני נותרתי משותקת. וכך נתתי לו לבחור את בחירותיי; מה עוד יכולתי לעשות? אבוי, הוא מעולם לא בחר טוב בשבילי.”

“אל תימנע מלעשות את מה שאתה אוהב משום שאתה חושש שזה יוביל רק לעוני או למחסור. אם אתה חושש מכך, הרי שזה בדיוק מה שיקרה.”

“אמר: "שאטן לא יכול היה לבטל דבר אחד שאלוהים עשה. היא לפחות יכלה לנסות להקל על קיומם של משחקי הילדים שלו. היא יכלה לראות מה שלא יכול היה לראות: להיות בחיים זה להיות או מושפלים או מלאי פחד. אז היא מילאה את התפוח בכל סוגי הרעיונות האלה שיכולים לפחות להקל על המילוליות, כמו חוקי משחקי קלפים ומזללות, ואיך לעשות אהבה, ומתכונים לשתייה כמו בירה, יין ווויסקי, ותמונות צמחים שונים שניתן לעשן, וכו'. ומדריכים על איך ליצור מוזיקה, לשיר ולרקוד בצורה אקסטרא, בצורה מושכת מאוד. ואיך לברוח על אלוהים כשהם מכוים את אצבעותיהם." נתן השטן לסרפנט לתת לאווה את התפוח. אווה לקחה נשיכה והעבירה לו לאדם. הוא לקח נשיכה, ואז הם עשו אהבה.”

“ייאוש, פחד ודיכאון—שלושה נבלים האורבים בחשכה. הם מחליקים אל תוך נשמות בעיניים מכוסות ובמטרות לרסק את חלומותיך ולכבות את הניצוץ שלך. הטקטיקות שלהם יעילות מאוד. הם מוחצים רבים מדי יום. ותחת כישופם קל לשקוע במפחי נפש ובכישלונות המסתיימים בייאוש. הלב והמחשבה נותרים כבדים. שארית הרצון האחרונה נמחקת. ושום דבר לא נשאר כשנבלים אלה נעלמים מלבד לגימת מרה בטעם המר ביותר. אבוי! עליך לגבור על הנבלים! להתחמק, לחמוק ולהרחיק אותם ממך! להרגיש את הפחד מתגנב פנימה, חודר מתחת לעור, הוא סימן שאחיו כבר בדרך. לכן הושט ידך אל נשקך נגדם! קח תקווה ועבודה קשה בכל יד! חגור אמונה על מותניך ותפילה על שפתיך והראה למבזים הללו עד כמה איתן אתה עומד! ייאוש, פחד ודיכאון—האמת צריכה להיות ידועה על הנבלים הללו. הם ריקים וחלשים; את כוחך הם מבקשים. דחה אותם, והחיים יהיו שלך, כמו תפוח בכיס.”

“אבל לא צריך אלף גברים כדי לפתוח דלת, אדוני. "אולי כדי לשמור עליה פתוחה.”

“בחרי באמונה כדי לחיות את החיים ולא בפחד”

“אל תירא! ה׳ יציל ויגאל אותך.”

“היום היו פחד, שנאה וכאב, אך לא הייתה כבוד של רגש, לא יגונות עמוקים או מורכבים.”

“אני לא יכולה להיות עם גבר שפוחד מכל דבר, אין לי זמן להרגיע חוסר ביטחון ופחדים, אני לא יכולה להיות עם גבר שעומד על אבן ליד פלג, ומחכה שהדגים ישחו לידו, ובכל פעם שהוא רואה דג הוא אומר "אוי תראו, הדג הזה מפחיד אותי, מעניין מה הדג הזה אומר, הדג הזה אולי אומר—זה, או שהדג הזה אולי אומר—ההוא" בשם אלוהים, אלה רק דגים, והם לא אומרים שום דבר! דבר כל כך עצוב, כל כך הרבה גברים נאים וחזקים עומדים על גבי אבנים קטנות, ומצביעים כל הזמן על דגים! איזה בזבוז! איזה בזבוז של זמן! אני יכולה להיות רק עם גבר שיקפוץ אל המים, בלי להתחשב בדגים הארורים ובכל שאר הדברים הקטנים שמפחידים אותו. אני צריכה שיהיה לי מישהו אמיץ ממני; אם אני פיראטית, הוא צריך להיות קפטן הפיראטים, אם אני קפטן פיראטים הוא צריך להיות הדרקון המעופף.”

“החיים הם מעשה ואנחנו השחקנים של החיים. יש מי שמסוגלים לשחק היטב, אך יש מי שמשותקים מפחד הפחד. יהיה זה טוב או רע, גדול או בינוני, כולנו אכן עושים צעדים בחיים; לפעמים מתוך בורות, מתוך כאב, מתוך אהבה, מתוך שנאה, מתוך נוחות ולפעמים מתוך קנאה. ייתכן שנחליק כשאנו עושים את הצעדים האלה בחיים, אך כשנבין מה היינו צריכים לעשות, עלינו להתחרט ולפעול”

“אחד הדברים המפחידים ביותר שאני חושש מהם אינו הפוטנציאל שלי, אלא כמה חרטה תהיה לי כשאמות אם לעולם לא אשתמש בו.”

“עלבון הוא אירוע, להיעלב היא החלטה. עלבון ונעלב אנחנו חייבים לעבור דרכם, אבל להישאר נעלב? לחיות במקום הזה מכחיש את עצם טבעה של הישועה שטענת שקיבלת.”

“כל דבר בחיים יתקוף אותך אם יחוש את הפחד שלך; בעלי חיים, אנשים — אך ביטחון נאמן מבריח כל מיני רע.”

“איננו מפחדים מיריבות, כי אנו ייחודיים”

“אל תפחדי עוד," אמרה קלריסה. אל תפחדי עוד מחום השמש; שכן הזעזוע מכך שליידי ברוטון הזמינה את ריצ'רד לארוחת צהריים בלעדיה גרם לרגע שבו עמדה לרעוד, כשם שצמח על קרקעית הנהר חש את הזעזוע של משוט חולף ורועד: כך היא התנדנדה: כך היא רעדה. מיליסנט ברוטון, שנאמר כי מסיבות הצהריים שלה משעשעות להפליא, לא הזמינה אותה. שום קנאה גסה לא יכלה להפריד בינה לבין ריצ'רד. אבל היא פחדה מן הזמן עצמו, וקראה על פניה של ליידי ברוטון, כאילו הייתה לוח מחוגים החצוב באבן אדישה, את הידלדלות החיים; כיצד שנה אחר שנה נחתך חלקה; עד כמה השוליים שנותרו כבר לא היו מסוגלים להימתח, לספוג, כבשנות הנעורים, את צבעי הקיום, מליחויותיו, גווניו, כך שמילאה את החדר שאליו נכנסה, ולעיתים הרגישה, כשהיא עומדת מהססת רגע אחד על סף חדר האורחים שלה, מתח נעלה, כזה שעשוי לעכב צוללן לפני שיצלול בעוד הים מחשיך ומאיר מתחתיו, והגלים המאיימים להישבר, אך רק מבקעים בעדינות את פניהם, מתגלגלים ומסתירים ומצפים, בעוד הם רק מתהפכים קלות מעל העשבים שבפנינה.”

“פחד המוות הוא הבלתי מוצדק ביותר מבין כל הפחדים, כי אין שום סיכון לתאונה למי שכבר מת.”