קיום

“אלטרואיזם גורס שלאדם אין זכות להתקיים למען עצמו, ששירות לזולת הוא ההצדקה המוסרית היחידה לקיומו, ושהקרבה עצמית היא חובתו המוסרית העליונה. הביטוי הפוליטי של האלטרואיזם הוא קולקטיביזם או סטטיזם, הגורסים שחייו ועבודתו של האדם שייכים למדינה — לחברה, לקבוצה, לכנופיה, לגזע, לאומה — ושהמדינה רשאית לעשות בו ככל העולה על רוחה למען מה שהיא רואה כטוב השבטי, הקולקטיבי, שלה.”

“אל תפחדי עוד," אמרה קלריסה. אל תפחדי עוד מחום השמש; שכן הזעזוע מכך שליידי ברוטון הזמינה את ריצ'רד לארוחת צהריים בלעדיה גרם לרגע שבו עמדה לרעוד, כשם שצמח על קרקעית הנהר חש את הזעזוע של משוט חולף ורועד: כך היא התנדנדה: כך היא רעדה. מיליסנט ברוטון, שנאמר כי מסיבות הצהריים שלה משעשעות להפליא, לא הזמינה אותה. שום קנאה גסה לא יכלה להפריד בינה לבין ריצ'רד. אבל היא פחדה מן הזמן עצמו, וקראה על פניה של ליידי ברוטון, כאילו הייתה לוח מחוגים החצוב באבן אדישה, את הידלדלות החיים; כיצד שנה אחר שנה נחתך חלקה; עד כמה השוליים שנותרו כבר לא היו מסוגלים להימתח, לספוג, כבשנות הנעורים, את צבעי הקיום, מליחויותיו, גווניו, כך שמילאה את החדר שאליו נכנסה, ולעיתים הרגישה, כשהיא עומדת מהססת רגע אחד על סף חדר האורחים שלה, מתח נעלה, כזה שעשוי לעכב צוללן לפני שיצלול בעוד הים מחשיך ומאיר מתחתיו, והגלים המאיימים להישבר, אך רק מבקעים בעדינות את פניהם, מתגלגלים ומסתירים ומצפים, בעוד הם רק מתהפכים קלות מעל העשבים שבפנינה.”

“יש כאב שהוא פשוט הצער הטבעי של הקיום האנושי. זהו כאב שאני מנסה לפנות לו מקום. אני מכבדת את צערי.”

“כשאתה אוהב את האנשים, אתה תוהה מי הם, מה הם חושבים ומה הם מרגישים. אתה צופה בהם בקפידה, מתעניין בחווייתם ומשתדל לשפר אותה. אתה מרגיש חמלה לסבלם ומבקש להקל עליו. אתה רוצה ללמוד את השפה הייחודית של קיומם. אתה רוצה להבין אותם, להעלות אותם, לרפא אותם. מה אם תוכל לראות את עצמך בדרך זו?”

“הקיום הוא זהות, התודעה היא הזדהות.”

“חלומות וחירות הם אותו הדבר. כדי שיהיו, הם באים עם מחיר.”

“כל הדתות, האמנויות והמדעים הם ענפים של אותו עץ.”

“נכנסנו לעולם עירומים ונצא עירומים.”

“האם קיימת אינסופיות מחוץ לנו? האם האינסופיות הזאת היא אחת, אימננטית וקבועה, ובהכרח בעלת מהות, שכן הוא אינסופי ואם היה חסר חומר היה מוגבל, ובהכרח בעלת תבונה, שכן הוא אינסופי ואם הייתה חסרה לו תבונה היה במובן זה סופי. האם אינסופיות זו מעוררת בנו את רעיון המהות, בעוד שלעצמנו אנו יכולים לייחס רק את רעיון הקיום? במילים אחרות, האין הוא השלם שאנו איננו אלא חלק ממנו?”

“הכחשת קיומו של אלוהים אינה יכולה לגרום לו להיעלם, כשם שהכחשת קיומה של רשות המסים הפדרלית אינה יכולה לגרום לפקיד המס להתפוגג. אנשים רבים המדמיינים לעצמם אלוהים לפי בחירתם יזדעזעו כאשר יעמדו לפני אלוהי האמת שבשמיים.”

“אין דבר מאחורי הווילונות של הדתות; אנשים שמים שם כל מה שהדמיון שלהם יכול לתפוס”

“אך כשאני מבט את סביבי בחדר בו אני עכשיו, כשאני רואה את בגדי שרלוטת הנפוצים לפני, את כתבי אלברט, ואת כל חפצי הנוי האלה, המוכרים לי עד הכתרת הנייר שבה אני כותב עכשיו, כשאני חושב על מה אני למשפחה זו – הכל. חברי מכבדים אותי; לעיתים אני משתתף בשמחתם, ולבי נראה כאילו לא יכול להכות ללאם; ואף על פי כן – אם אני אמות, אם אני אקרא לעצמי מתוך מרכז זה, האם ירגישו – או עד כמה זמן ירגישו – את החלל שסערתי בחייהם? עד כמה זמן! כן, כך רופפת טבע האדם, עד כדי כך שהוא, גם שם, שם שבו הוא מודע ביותר לקיומו, שם שבו הוא עושה את ההשפעה החזקה והמכרעת ביותר, גם בזיכרון, בליבו של האהוב עליו, גם שם הוא חייב להיעלם – להיעלם, ומהיר. אני יכול לפורר את חזהי מכעס לחשוב כמה”

“כל צורה של אושר היא אחת, כל תשוקה מונעת בידי אותו מנוע — בידי אהבתנו לערך יחיד, לפוטנציאל הגבוה ביותר של קיומנו שלנו — וכל הישג הוא ביטוי שלו.”

“אהבה היא כוח אלוהי של הקיום”

“קיום קדוש”

“עבור אנשים מסוימים, "נקודת האל-חזור" מתחילה ברגע שבו נשמותיהם נעשות מודעות לקיומן זו של זו.”

“צא מדרכך שלך. למד להתקיים בחן ובשלווה עם עצמך.”

“האבל יכול להרוס אותך — או למקד אותך. אתה יכול להחליט שמערכת יחסים הייתה לשווא אם היא נאלצה להסתיים במוות, ואתה לבדו. או שאתה יכול להבין שלכל רגע בה היה יותר משמעות מכפי שהעזת להכיר בו אז, כל כך הרבה משמעות עד שזה הפחיד אותך, ולכן פשוט חיית, פשוט קיבלת כמובן מאליו את האהבה והצחוק של כל יום, ולא הרשת לעצמך להתבונן בקדושתה. אבל כשהכול נגמר ואתה לבד, אתה מתחיל לראות שזה לא היה רק סרט וארוחת ערב משותפת, לא רק צפייה בשקיעות יחד, לא רק קרצוף רצפה או שטיפת כלים יחד או דאגה לחשבון חשמל גבוה. זה היה הכול, זה היה הסיבה לחיים, כל אירוע ורגע יקר שבהם. התשובה לתעלומת הקיום היא האהבה שחלקתם, לעיתים באופן כה לא מושלם, וכאשר האובדן מעיר אותך אל יופייה העמוק יותר, אל קדושתה, אינך מצליח לקום מן הברכיים זמן רב; לא כובד האובדן כופה אותך על ברכיך, אלא התודה על מה שקדם לאובדן. והכאב תמיד שם, אבל יום אחד לא הריקנות, כי לטפח את הריקנות, למצוא בה נחמה, פירושו לזלזל במתנת החיים.”

“היכן שיש חוסר ב׳ג׳נאן׳ (ידע וניסיון של העצמי; ידע אמיתי) יש קיום עולמי, והיכן שיש ׳ג׳נאן׳ (ידע אמיתי), אין קיום עולמי.”

“זוהי, בכל שעה ובכל עניין, הבחירה המוסרית הבסיסית שלך: חשיבה או אי-חשיבה, קיום או אי-קיום, A או לא-A, ישות או אפס.”