פסחא

“חג המולד ופסחא הם מעצורי-ספר של גישה עבור השקפת עולם מוארת. עם מבט מואר על חג המולד, אנו מבינים כי בכוחנו, באמצעות האל, ללדת עצמי אלוהי. עם מבט מואר על פסחא, אנו מבינים כי עצמי זה הוא כוחה של היקום, שלפניו למוות עצמו אין כוח ממשי. התחייה היא סמל השמחה, היא ה"אה-הא!" הגדול. קבלת התחייה היא ההכרה בעובדה שאין עוד צורך להמתין כדי לראות את עצמנו כמרפאים ושלמים.”

“פסחא היא אלוהים המטיל הכול על המוות כדי שאני אוכל לתת הכול לחיים.”

“פסחא היא הסיפור הבלתי פגיע של חוסר אנוכיות מוחלטת, שבו במחיר שאין לשערו אלוהים עשה למעננו את מה שלא היה צריך שייעשה למענו. וסוג כזה של ״עשייה״ קורה בכל יום.”

“הדוויג לא חזרה עד סוף חופשת הפסחא. המכתב של פרסי היה מצורף לחבילת ביצי פסחא שגברת ויזלי שלחה. הביצים של הארי ושל רון היו בגודל של ביצי דרקון, ומלאות בטופי תוצרת בית. של הרמיוני, לעומת זאת, הייתה קטנה מביצת תרנגולת. פניה נפלו כשראתה אותה. "אמא שלך לא קוראת את Witch's Weekly, במקרה, נכון, רון?" שאלה בשקט. "כן," אמר רון, שפיו היה מלא בטופי. "היא קונה את זה בשביל המתכונים." הרמיוני הביטה בעצב בביצה הזעירה שלה.”

“אני נאלץ להודות שאין לי היכולת להבין את הזוועות המדממות של צלב ואת ההתעלות הפרועה של קבר ריק. אבל ברגע שבו אני חושב שאני מבין את אלוהים במלואו, באותו רגע ממש אני מאניש אותו, ובאותה פעולה ממש אני מאבד אותו. לכן אני מעדיף הרבה יותר פשוט להתפלא.”

“הדרך הבטוחה למחר נפרשה באבוס וסלולה על צלב. ואף על פי שהשביל הצדדי האיתן הזה מונח לפניי לנטילה, אני בחרתי ללא הרף בדרכים נחותות יותר. ואולי הגיע הזמן להבין שחג המולד הוא הבטחה לכך שאני יכול ללכת בעולם ולעולם לא ללכת לאיבוד ביער.”

“אנו מאבדים את ההבנה שהמוות תמיד מוליד חיים מסוג כלשהו, ושהחיים הם תמיד אופורטוניסטים, העומדים בעקשנות הכן לבנות משהו מן האפר המעשן ולהקים משהו מתוך הקטל המסובך”

“אף שאני מעריצה את הרעיון של סנטה קלאוס, ארנב הפסחא, איש החול, פיית השיניים ודמויות זוהרות שכאלה — במיוחד את אלטרואיזם ואת מסירותן — עדיין איני מאמינה בהם. כי את האמת אני יודעת. רק מחולל ניסים אחד כזה קיים, שעושה קסמים בחיי, ודואג לרצונותיי ולצרכיי ללא כשל. המלכה ההיא היא אמי. באמונה בלתי מעורערת אני מאמינה בה.”

“איננו יכולים אפילו לדמיין במעומעם שכל מה שמסתיים עבורנו הוא תמיד יותר מסתם סוף.”

“מי ייתן וכוח תחייתו של המשיח יעורר בנו כוח רוחני גדול יותר ועוצמה רבה יותר, כדי שנוכל לרדוף בתשוקה אחר חלומותינו שניתנו לנו מאת האלוהים.”

“אתה נעשה צבוע כשאינך יכול להיות בשלום עם אחרים בחופשיות, אבל אתה יכול לשאת עלי דקל ירוקים לכנסייה כדי לציין את "יום ראשון של הדקלים"! זרוק את עלי הדקל האלה איפשהו; והנח את חייך כדי שמישהו יוכל ללכת עליהם ולהגיע אל הארץ שנועדה לו!”

“כאן כל העולם (כוכבים, מים, אוויר, ושדה, ויער, כפי שהיו משתקפים בתודעה אחת) כמו בגדים שהושלכו הושאר מאחור באפר, אך עם תקווה שהיא, שנולדה מחדש מעוני קדוש, בארצות התענית, תוכל מכאן ואילך ללבוש אותם מחדש ביום הפסחא שלה.”

“הפסח אומר שכל סוף שהאדם חווה נבנה במדויק כך שהסוף שלו יפגוש את תחילת חדשה ברגליו.”

“במוקדם או במאוחר אבין שהדברים שאני זקוק להם נואשות ביותר הם בדיוק הדברים שאיני מסוגל לתת לעצמי. לכן, או שאשאר בזלזול כלפי העובדה שאני נידון לחיות חיים ריקים לעד, או שאבין שקבר ריק הוא הדבר היחיד שימלא אותי לנצח.”

“המגבלות שלי מגדירות בפתאומיות את היקף קיומי הזעום עד כדי אימה, אך נשמתי כלה לחלוטין אם היא כבולה באותן מגבלות עצמן. והאם אין בכך כדי להעיד, בדרך כלשהי, הן על מציאותו של אלוהים והן על הצורך בו?”

“הוד מושלם שבחר במכוון להיוולד אל תוך עוני מחפיר, ללכת בדרך של עוני מתמיד, ולהיות מוצא להורג שלא בצדק בעירום הגולמי של העוני, הוא דבר מגוחך לחלוטין, אלא אם כן אני מבין שזו הדרך היחידה והבלעדית שבה אלוהים יכול להגיע אליי בתוך העוני המחניק שאני עצמי יצרתי.”

“אלה שיש להם חורף קצר הם אלה שמחויבים בתשלום עד פסח”

“חטאי רצח אותו. ומתוך הבושה הממאירה של תיעוב עצמי, שנולדה מן ההבנה שאני יכול לבצע מעשה נתעב שכזה, אני בקושי מסוגל להרים את ראשי די הצורך כדי לשאול איזו שיגעון מטורף יניע את ישוע לצאת מקבר ריק למען המטרה היחידה של רדיפה אחר נשמה מתפוררת שרצחה אותו? והיה זה חכם מצדי לשקול שהשאלה עצמה נשאלת רק משום שעדיין לא נגעתי אפילו בשוליים הדקים ביותר של אהבת אלוהים, אף על פי שבגלל קבר ריק היא עומדת ממש לפניי.”

“פסחא היא הפתרון הסופי לסופיות המוות”

“בכך שתחילה האמין בסנטה קלאוס, אחר כך בארנב הפסחא, ואז בפיית השיניים, רנט קייסי הכיר בכך שהמיתוסים האלה הם יותר מסתם סיפורים יפים ומסורות שנועדו לשמח ילדים. או לשנות התנהגות. כל אחת משלוש המסורות האלה מבקשת מילד להאמין בבלתי אפשרי בתמורה לפרס. אלה מבחנים מדורגים שנועדו לבנות את אמונתו ודמיונו של הילד. המבחן הראשון הוא להאמין באדם קסום, כשצעצועים הם הפרס. המבחן השני הוא לבטוח בחיה קסומה, כשממתקים הם הפרס. המבחן האחרון הוא הקשה ביותר, עם הפרס המופשט ביותר: להאמין, לבטוח בפיה מעופפת שתשאיר כסף. מאדם לחיה לפיה. מצעצועים לממתקים לכסף. כך, באופן מעניין למדי, מועברת קסם האמונה והאמון מעולם הפיות הנוצץ אל מטבעות מגושמים ומוכתמים. מכנפי גזה אל ניקל... דיימים... ורבעים. בדרך זו, הילד מונף אל הישגים גדולים יותר של דמיון ואמונה ככל שהוא או היא מתבגרים. מתחילים בסנטה בינקות, ומסיימים בפיית השיניים כשהילד מקבל שיניים קבועות. או, בפשטות, מתחילים בכל אפשרות הילדות, ומסיימים באמון מוחלט במטבע הלאומי.”