דמוקרטיה

“חופש הביטוי מיותר אם האנשים שהוא ניתן להם אינם חושבים בעצמם.”

“אזרחים מאוחדים לא עבד. היי, האחים קוך, קארל רו, שלגיים אדלסון: לפעמים דמוקרטיה גוברת על כסף.”

“המטרה האמיתית של האופוזיציה היא לצמצם את כמות הכסף שמפלגת השלטון תגנוב מהעם עד תום כהונתה.”

“מעולם לא הבנתי דמוקרטיה רב-מפלגתית. זה קשה מספיק עם שתי מפלגות.”

“אני סבור שמהפכה קטנה לעיתים רחוקות היא דבר טוב, ובעולם הפוליטי כמוה כברקים בעולם הפיזי – היא נחוצה.”

“אין לי מושג אם יש חברות מסוימות, במובן האנתרופולוגי, שאינן באמת מתאימות לדמוקרטיה. אני לא חושב שזה נכון.”

“זו ברכה מיוחדת להשתייך בין אלה שיכולים ומורשים להקדיש את מיטב מרצם להתבוננות ולחקירה של דברים אובייקטיביים ונצחיים. כמה שמח ומודה אני על שניתנה לי ברכה זו, המעניקה לאדם מידה רבה של עצמאות מן הגורל האישי שלו ומן היחס של בני דורו. ואולם עצמאות זו אין להקהות בנו את המודעות לחובות הקושרות אותנו תדיר אל העבר, ההווה והעתיד של האנושות כולה. מצוקתנו עלי אדמות נראית מוזרה. כל אחד מאיתנו מופיע כאן, שלא מרצונו ושלא בהזמנה, לשהות קצרה, בלי לדעת את הסיבה ואת התכלית. בחיי היומיום שלנו אנו חשים רק שהאדם כאן למען אחרים, למען אלה שאנו אוהבים ולמען יצורים רבים אחרים שגורלם קשור בגורלנו שלנו. לעיתים קרובות מטרידה אותי המחשבה שחיי נשענים במידה כה רבה על עבודתם של בני האדם האחרים, ואני מודע לחובתי הגדולה כלפיהם. אינני מאמין ברצון חופשי. דבריו של שופנהאואר: האדם יכול לעשות מה שהוא רוצה, אך אינו יכול לרצות את מה שהוא רוצה, מלווים אותי בכל המצבים לאורך חיי ומפייסים אותי עם מעשיהם של אחרים, גם אם הם מכאיבים לי למדי. מודעות זו להעדר הרצון החופשי מונעת ממני לייחס לעצמי ולבני האדם האחרים יתר חשיבות כיחידים הפועלים ומחליטים, ומונעת ממני לאבד את עשתונותיי. מעולם לא חשקתי בעושר ובמותרות ואף בזתי להם במידה רבה. תשוקתי לצדק חברתי הביאה אותי לעיתים קרובות לידי עימות עם אנשים, וכך גם סלידתי מכל חובה ותלות שלא ראיתי בהן הכרח מוחלט. [חלק 2] אני רוחש כבוד רב ליחיד וסלידה שאין להתגבר עליה מאלימות ומקנאות. כל המניעים הללו הפכוני לפציפיסט ולאנטי-מיליטריסט נלהב. אני מתנגד לכל שוביניזם, אפילו כשהוא מתחפש לפטריוטיות גרידא. זכויות יתר המבוססות על מעמד ועל רכוש תמיד נראו לי בלתי צודקות ומזיקות, וכך גם כל פולחן אישיות מופרז. אני חסיד של אידיאל הדמוקרטיה, אף כי אני מכיר היטב את חולשותיה של צורת הממשל הדמוקרטית. שוויון חברתי והגנה כלכלית על היחיד תמיד נראו לי המטרות הקהילתיות החשובות של המדינה. אף שאני טיפוס בודד בחיי היומיום, תודעתי להשתייכות לקהילה הבלתי נראית של אלה השואפים לאמת, ליופי ולצדק מונעת ממני לחוש מבודד. החוויה היפה והעמוקה ביותר שאדם יכול לחוות היא תחושת המסתורין. זהו העיקרון היסודי של הדת, וכן של כל מאמץ רציני באמנות ובמדע. מי שמעולם לא חווה זאת, נדמה לי, אם לא כמת אז לפחות כעיוור. לחוש שמאחורי כל דבר שניתן לחוות יש משהו שמוחותינו אינם יכולים לתפוס, ושיופיו ונשגבותו מגיעים אלינו רק בעקיפין: זוהי דתיות. במובן זה אני דתי. די לי להשתאות על סודות אלה ולנסות בענווה לתפוס בשכלי רק דימוי קלוש של המבנה הנשגב של כל אשר ישנו.”

“המאבקים אינם מסתיימים כאשר מדינות מנסות לעבור לדמוקרטיה.”

“סמכות אינה כוח, היא אחריות.”

“1. בנגלדש.... ב-1971 ... קיסינג'ר גבר על כל העצה כדי לתמוך בגנרלים הפקיסטנים הן במדיניות הטבח באזרחים שלהם במזרח בנגל והן במתקפה המזוינת שלהם על הודו ממערב פקיסטן.... הדבר הוביל לאסון מוסרי ופוליטי שהשפעותיו מורגשות עד היום בכאב. הסיבה שלא נחשפה ל"הטיה" של קיסינג'ר הייתה ה"עמלה" כביכול אך שמעולם לא התממשה שהציע הדיקטטור יחיא חאן במהלך דיפלומטיה חשאית בין ניקסון לסין.... על המדינה החדשה בנגלדש העיר קיסינג'ר בקרירות שהיא "סל קלוע" לפני שהפנה את מומחיותו הבלתי-מוזמנת למקום אחר.2. צ'ילה.... לקיסינג'ר היה ידע אישי ישיר על תוכנית ה-CIA לחטוף ולהרוג את הגנרל רנה שניידר, ראש הכוחות המזוינים של צ'ילה ... שסירב להשלים עם התערבות צבאית בפוליטיקה. בשנאתו לממשלת איינדה, קיסינג'ר אף עלה על ריצ'רד הלמס ... שהזהיר אותו כי הפיכה בדמוקרטיה יציבה כזו תהיה קשה להשגה. רציחתו של שניידר בכל זאת יצאה לפועל, בעידודו של קיסינג'ר ובמימון אמריקאי, ממש בין בחירתו של איינדה לבין אישורו.... זו הייתה אחת הפעמים המעטות יחסית שבהן מר קיסינג'ר (הצלחתו לגרום לאנשים לקרוא לו "דוקטור" גדולה מזו של רוב בעלי הדוקטורט) היה מעורב ברציחתו של אדם יחיד ושמו נקוב, ולא בטבח של אלפים אנונימיים. הערתו המשועשעת באותו מקרה—"אני לא מבין למה אנחנו צריכים לתת למדינה להפוך למרקסיסטית רק בגלל שאנשיה חסרי אחריות"—מעלה את החשד שאולי הוא נהנה מכל רגע....3. קפריסין.... קיסינג'ר אישר את ההכנות של הפשיסטים היוונים-קפריסאים לרצח הנשיא מקריוס, ואישר את ההפיכה שניסתה להרחיב את שלטון החונטה של אתונה (לקוח מועדף שלו) אל האי. כאשר, למרות אובדן חיים רב, ההפיכה הזו נכשלה במטרתה, שהייתה גם מטרתו של קיסינג'ר, של חלוקה כפויה, קיסינג'ר החליף צדדים בלי הבחנה כדי לתמוך בהתערבות עקובה מדם עוד יותר מצד טורקיה. תומאס בוייט ... פנה אל קיסינג'ר מראש לפני ההפיכה נגד מקריוס והזהיר אותו שהיא עלולה להוביל למלחמת אזרחים. "תחסוך ממני את שיעור האזרחות," השיב קיסינג'ר, שכפי שקל לראות היה לו פתגם לכל מקרה של occa”

“הנישואים הם שותפות ולא דמוקרטיה”

“באמריקה הלטינית, מומחים וארגוני סקרים הבחינו זה זמן מה שהרחבתה של הדמוקרטיה הפורמלית לוותה באכזבה גוברת מן הדמוקרטיה ובחוסר אמון במוסדות הדמוקרטיים.”

“אנשי המערב מחזיקים בצורות שונות של דמוקרטיה המבוססות על אמונה באלוהים וכן על קבלה כללית של החוק המוסרי. אולם, בפועל אנו מתחילים להידמות למרקסיסטים, שלהם יש מעט כבוד לחוק המוסרי או לדת.”

“דמוקרטיה היא דרך לא מושלמת לניווט בין אלימות האנרכיה לבין אלימות הטירניה, עם המינימום האפשרי של אלימות שאתה יכול להימלט ממנו.”

“כאשר יש חירות, אתה מצפה לדרגה גבוהה יותר של חופש ולא להפרת זכויות אדם”

“דמוקרטיה היא התהליך בו העם בוחר את האדם שיקבל את הביקורת”

“הבדלים קטנים במערכת בעלת עוצמה רבה יכולים להיות בעלי השלכות עצומות. [מקור: ראיון "Upfront" של אל-ג'זירה]”

“שקיפות פירושה להקדיש את מחשבותינו ואת מאמצינו לכללים שאינם פרטיות, ולא להגן על רעיונות של אינטליגנציה שלילית או על תוכניות מעקב.”

“איש שלא מתעב ממשל רע הוא חסר בינה. ואם היה דבר כזה ממשל טוב על הארץ, היה שמחה גדולה לשרת אותו.”

“בהתאם לתפיסות הרווחות בארצות הברית, אין פגיעה בדמוקרטיה אם כמה תאגידים שולטים במערכת המידע: למעשה, זהו עצם מהותה של הדמוקרטיה. ב-Annals of the American Academy of Political and Social Science, הדמות המובילה בתעשיית יחסי הציבור, אדוארד ברנייז, מסביר כי “עצם מהותו של התהליך הדמוקרטי” הוא “החופש לשכנע ולהציע,” מה שהוא מכנה “הנדסת ההסכמה.” “מנהיג,” הוא ממשיך, “לעיתים קרובות אינו יכול להמתין עד שהעם יגיע אפילו להבנה כללית … מנהיגים דמוקרטיים חייבים למלא את חלקם ב… הנדסת… הסכמה למטרות ולערכים בונים מבחינה חברתית,” תוך יישום “עקרונות מדעיים ופרקטיקות שנוסו ונבחנו על המשימה לגרום לאנשים לתמוך ברעיונות ובתוכניות”; ואף כי הדבר אינו נאמר במפורש, ברור די הצורך שמי ששולטים במשאבים יהיו בעמדה לקבוע מהו “בונה מבחינה חברתית,” להנדס הסכמה באמצעות אמצעי התקשורת, וליישם מדיניות באמצעות מנגנוני המדינה. אם החופש לשכנע אכן מרוכז בידי מעטים, עלינו להכיר בכך שזהו טבעה של חברה חופשית.”