“כשחברתי החדשה עומדת לעזוב, היא מצווה עליי לצפות מהחלון הגדול אל הפארקינג. ראית? האופנוע הפורפורי שם—זה הגדול והמפנק? זה שלי. פעם רכבתי מאחורי בעלי, ולא נהגתי לבד בדרך. אחר כך, כשילדינו גדלו, הורדתי רגל. זה היה קשה, אבל בסוף הפכנו לשותפים. עכשיו הוא אומר שהוא אוהב כך יותר. אין לו צורך לדאוג שהאופנוע יתקלקל או שהוא יסבול התקף לב ויגרום לנו שניהם להסתבך. אפילו כתבתי 'גברת' על הלוחית שלי—and ראית את פני הנכדים שלי כשסבתא מגיעה על האופנוע הפורפורי שלה! לבדי מחדש, אני צופה בשוניות החול והסלעים המושחתים של הבדלנדס, הנמשכים למילים. הלכתי שם פעם, ואני יודעת שקרוב, החול החסר מגלה שכבות של ורוד בהיר, חום בהיר וכתום חם, והסלעים מתבררים כבעלי פתחים”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←