חרדה

“פחד, חרדה, לחץ ופאניקה, כל אלה הם ביטוי אבולוציוני בסיסי של המוח האנושי. הם חלק מהמצב האנושי הנורמלי.”

“... שמחה בשלווה שמביאה רק גידול באי-שקט,”

“אי אפשר תמיד לצפות מאנשים שיאמצו את החוכמה שלך כשהם לא השתמשו בחוכמה לפני שמצאו את עצמם שקועים עד הברכיים בגרסת הצדק שלהם.”

“חרדה ופחד מדחייה, תמיד היו הרוצחים של החלומות שלנו........נשמע כאילו הסיפור הזה כבר סופר על ידי?”

“מה שאתה מעניק לו משמעות הוא מה שגורם לרגש שלך. לפני שאתה מגיב, דע מדוע אתה מעניק למשהו כל כך הרבה אנרגיה או פחד. כשאתה מתחיל להבין מדוע אתה מעניק לדברים משמעות, אתה יכול להתחיל לשנות את האופן שבו אתה מגיב ואת הסיבה שבגללה אתה עושה את מה שאתה עושה.”

“את מתעוררת מלאה אימה. אין לכך שום סיבה נראית לעין. אור הבוקר מסתנן דרך החלון, יש ציוץ ציפורים, ואת לא מצליחה לקום מהמיטה. זה משהו בסדינים המקומטים הנשפכים מעבר לקצה כמו עלוות ג'ונגל, בכפכפי הטרי הפוערים את פיותיהם הוורודים הכהים לרגלייך, בארוחת הבוקר הבלתי נראית — חלק ממנה במקרר, שאת אינך מעזה לפתוח — לא תעזי לאכול. מה מונע ממך? העתיד. זמן העתיד, עצום כמו החלל החיצון. את עלולה ללכת בו לאיבוד. לא. שום דבר פשוט כל כך. העבר, צפיפותו והאירועים הטבועים בו לוחצים אותך מטה, כמו מי ים, כמו ג'לטין הממלא את ריאותייך במקום אוויר. שכחי את כל זה ובואי נקום. נסי להזיז את זרועך. נסי להזיז את ראשך. העמידי פנים שהבית עולה באש ושאת חייבת לרוץ או להישרף. לא, זה חסר תועלת. זה מעולם לא עבד קודם. מאין זה בא, ההד הזה, הלא הגדול הזה המקיף אותך, שקט כמו קפלי הווילונות הצהובים, אילם כמו הקערה המקסיקנית העליזה עם מטענה של פרחים חנוטים? (בחרת את צבעי השמש, לא את הניטרלים היבשים של הצל. אלוהים יודע שניסית.) ועכשיו הנה אחת טובה: את שוכבת על ערש דווי. נותרה לך שעה לחיות. את מי, בדיוק, היית צריכה כל השנים האלה לסלוח?”

“הדבר החשוב ביותר הוא לא לחשוב יותר מדי על עצמך. לחקור בכנות את ההאשמה; אך לא בקפדנות יתרה, לא בחרדה רבה מדי. בשום אופן לא להשיב מלחמה שערה על ידי מעבר לקיצוניות האחרת — לחשוב יותר מדי.”

“נשים מועצמות 101: נשים אמיתיות לא מספרות לעולם או מרמזות על כך בפינטרסט, בפייסבוק או בכל פלטפורמת מדיה חברתית אחרת שהן נמצאות במערכת יחסים נוראית. זה לא מכבד את האדם שאת אומרת שאת אוהבת. בנוסף, זה פוגע בעצמך. שאלי את עצמך את השאלות האלה: מה אם כל מי שאת מכירה היה קורא את זה? האם בן או בת הזוג שלך היו כועסים או מושפלים? למה את מפרסמת את זה (רחמים, חרדה, פחד, ייאוש, חוסר בגרות)? ולמה את רוצה שאנשים ידעו?”

“הייתי בתיאטרון מוזיקלי. עשיתי את עצמי טוב מאוד, אבל ההזדקרות הרגישה לי כמו מוות. אני לא טוב בזיכרון, והיא גרמה לי לחרדה. שנאתי את השמלות, שנאתי את כל השמלה הזו של פנינה. לא אהבתי ממש להתלבש לתפקידים.”

“אם תאכל תיבולים, יסבול ממך הבטן, וזה טוב שיסבול – כי אכילת תיבולים היא קטלנית, ולכן הכאב מועיל. כך גם האבל, הזעם והדאגה אינם דברים שיש לפחד מהם או להביש עליהם, אלא יש לשמוע להם ולפענח אותם.”

“הייתי עם אינסטינקט חריף ופתאומי שהצריך אותי להיות לבד. לא רציתי לראות אף אדם. ראיתי כל כך הרבה אנשים בחיי — הייתי מעורב בחברה כרגיל, אך מעבר לכך נטיתי להזדהות עם עצמי, עם רעיונותי, עם גורלי, עם אלה מכל המעמדות שפגשתי. תמיד הייתי מציל או מצולל — בשעה אחת בלבד עברתי את הרגשות האפשריים לאשרטון במלחמת ווטרלו. חייתי בעולם של אויבים בלתי ניתנים להבנה וחברים ותומכים בלתי ניתנים להפרדה.”

“הנשימה היא השתתפותנו בריקוד הקוסמי. כאשר נשימתנו בהרמוניה, הקוסמוס מזין אותנו בכל מובן.”

“אתה אולי תתחתן עם גברת גריי בשביל חמש עשרה פאונד, אבל תמיד תישאר הוולובי שלי. הסיוט שלי. העצב שלי. העבר שלי. הטעות שלי. הצער שלי. האהבה שלי.”

“חרדה אינה מסלקת את הלחץ; היא רק מעצימה אותו. אם תקבל שינויים באופטימיות ובאהבה, החרדה תימס ותיעלם.”

“כוכבו של אלוהים הבטיח שלום לכל העולם... לעתים קרובות מדי כוכביו הסינתטיים של האדם מביאים פחד וחרדה. גן העדן שלנו, המלא בגאדג'טים, התלוי בגיהינום של חוסר ביטחון בינלאומי, בוודאי אינו מציע לנו את האושר שעליו חלם המאה האחרונה. אבל עדיין יש כוכב בשמיים.”

“כשאתה מתבייש, אתה פשוט חושב על עצמך. תפסיק עם זה. צא מעצמך.”

“שמור את הבעיות שלך לעצמך; אם זה יותר מדי בשבילך, הרוג אותן לאט עד שהן ייעלמו מחייך.”

“היסטוריונים כנראה יקראו לתקופתנו "עידן החרדה". חרדה היא התוצאה הטבעית כאשר תקוותינו ממוקדות בכל דבר שאינו אלוהים ורצונו עבורנו.”

“כדי לכבוש את החרדה, אהב הכול ואל תפחד מכלום.”

“האמין בעצמך ושחרר את עצמך מן החרדה המיותרת של תחושת חוסר היכולת. הנח לדאגה בצד וחיה בתקווה שהשליטה שלך אינה נקבעת על ידי דעותיהם השליליות של אנשים!”