“ככל שאתה פותח יותר דלתות אל המסתורין, או אל הידע הקדוש, כך אתה חש קטן יותר. וכיוון שאתה מתחיל להרגיש קטן יותר ויותר עד שהאגו שלך נעלם, כך אתה נעשה צנוע יותר. לכן, כל אדם שמתנהג ביהירות עם המעט שהוא יודע, או טוען שהוא יודע הכול, רק מגלה לכול שהוא באמת אינו יודע דבר. גדולה אמיתית אינה שוכנת בתוך מי שמרגיש גדול. החכמים באמת הם ענווים. אך להיות קטן ועניו אינו הופך אדם לחלש. חימוש עצמי בידע אמיתי יוצר ביטחון חזק ורוח נועזת, שהופכת אותך לאריה של אלוהים. הבורא אינו רוצה שתסבול, אך החברה מחנכת אותנו לקבל סבל, נטיות חלשות ופסיביות, מתוך האמונה שמצבים כאלה רצויים בעיני אלוהים. חולשה אינה מעלה שאלוהים מהלל. כיצד יוכל לרצות שתהיה חלש אם הוא אומר לנו לעמוד לצד מצפוננו? הדבר דורש כוח. עם זאת, יש הבדל בין יהירות, כשהאגו שלך מתנפח, לבין ביטחון, כאשר אדם מתקרב באמת אל אלוהים. האחד מרגיש גדול, ואילו האחר מרגיש קטן. מדוע? משום שאדם חכם מבין שהוא רק אפונה קטנה בים של אטומים אינסופיים, ושבסופו של דבר — כולנו מחוברים. והאם לא ידעת שככל שיצור קטן יותר, כך רוחו נועזת יותר?”