“אוזניי פירשו תערובת של קולות סמוכים כפטפוט רגוע, ידידותי, רגיל. על רקע רעש הרקע הזה, נהניתי מן תשומת הלב הדוממת של בן זוגי. האופן שבו ידו חלפה ברכות על פני כל סנטימטר של עורי החשוף פיתה את עפעפיי להיעצם ואת מחשבותיי לנדוד, אך נשארתי ממוקדת, לא רוצה להחמיץ אף רגע של התפעלות מן האיש היפה הזה וממבטו המפתה והפראי. חשתי גל של רגש מציף אותי, שנולד מאהבה מוחלטת, אינסופית, אליו. ייחלתי שהקולות ייפסקו, שהזמן יעצור, שהרגע שבו חיינו יתנגן שוב ושוב ושוב לנצח. העולם יכול היה לקבל את רווחיו ותהילתו, את נקמתו וניצחונותיו. כל שרציתי היה את אהבתו המתמשכת ואת תשומת הלב של האיש הזה, שללא ספק היה נפש התאומה שלי.”