“הייתי יצור מטורף עם ראש מלא נצנוצי קרנבל עד גיל שלושים, ואז האיש היחיד שאי פעם באמת אכפת לי ממנו הפסיק לחכות ונשא אישה אחרת. אז מתוך נקמנות, בכעס על עצמי, אמרתי לעצמי שמגיע לי גורלי על שלא התחתנתי כשההזדמנות הטובה ביותר הייתה בהישג יד. התחלתי לנסוע. המזוודות שלי כוסו בשלג של סופות של מדבקות נסיעה. הייתי לבד בפריז, לבד בווינה, לבד בלונדון, ובסך הכול, זה דומה מאוד להיות לבד בגרין טאון, אילינוי. זה, במהותו, להיות לבד. אה, יש לך די והותר זמן לחשוב, לשפר את הנימוסים שלך, לחדד את השיחות שלך. אבל לפעמים אני חושבת שהייתי יכולה בקלות להחליף זמן פועל או קידה בחברה כלשהי שתישאר לעוד סוף שבוע של שלושים שנה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←