יוהאן וולפגנג פון גתה

“אישיותו של האדם היא מראה שבו הוא מציג את תארו”

“אין דבר מפחיד יותר מדמיונה ללא טעם.”

“עולם מתרשם מהעושר והמהירות — אלה הדברים אליהם כל אחד מתאמץ. הרכבות, הדואר, הספינות האדים וכל אמצעי התקשורת האפשריים הם הכלים בהם העולם מתעלה מדי ומתקפא בממוצעיות.”

“אך כשאני מבט את סביבי בחדר בו אני עכשיו, כשאני רואה את בגדי שרלוטת הנפוצים לפני, את כתבי אלברט, ואת כל חפצי הנוי האלה, המוכרים לי עד הכתרת הנייר שבה אני כותב עכשיו, כשאני חושב על מה אני למשפחה זו – הכל. חברי מכבדים אותי; לעיתים אני משתתף בשמחתם, ולבי נראה כאילו לא יכול להכות ללאם; ואף על פי כן – אם אני אמות, אם אני אקרא לעצמי מתוך מרכז זה, האם ירגישו – או עד כמה זמן ירגישו – את החלל שסערתי בחייהם? עד כמה זמן! כן, כך רופפת טבע האדם, עד כדי כך שהוא, גם שם, שם שבו הוא מודע ביותר לקיומו, שם שבו הוא עושה את ההשפעה החזקה והמכרעת ביותר, גם בזיכרון, בליבו של האהוב עליו, גם שם הוא חייב להיעלם – להיעלם, ומהיר. אני יכול לפורר את חזהי מכעס לחשוב כמה”

“אדם לא נולד כדי לפתור את בעיית היקום, אלא כדי לגלות מה עליו לעשות ולהתאפק בתוך גבולות ההבנה שלו.”

“מוזיקה היא או קדושה או חולין. מה שקדוש מתאימן לחלוטין עם גבורתו, וזוהי נקודת המפגש בה מוזיקה משפיעה ישירות על החיים; השפעה זו נשארת ללא שינוי בכל עת ובכל תקופה. מוזיקה חולינית צריכה להיות לחלוטין שמחה. מוזיקה שמבחינה בין הקדוש לחולין היא מוזיקה חסרת אלוהות וחסרת ערך, המייצגת רגשות חלשים, עצובים ומזעזעים, ורק חסרת טעם. כי היא לא רצינית מספיק כדי להיות קדושה ולא חסרה את התכונה העיקרית של הסוג הנגדי: השמחה.”

“אין עבדים יותר נואשים מאלה שטוענים בכזב שהם חופשיים”

“אפלה רחבה נפרשת לפנינו, רחבה ככל מה שיכולת הנפש להכיל, וההבנות שלנו כעורפיות ככל מה שיכולת העין לראות... אך אוי! כשמגיעים למטרה, כשהרחוק "שם" הופך לידיד "היום", הכל משתנה: נשארים עניים וצרים ככל שהיינו, ונפשנו עדיין מתאספת אחר שמחה שאינה מגיעה.”

“כשאדם מתעורר לחלום גדול ומטיל בו את כל כוח הנפש שלו, כל היקום מתאחד לטובתו.”

“הכרת עצמי מגיעה מכירת בני אדם אחרים”

“התנהגות היא מראה שבו כל אחד מציג את צלמו.”

“יצירה חשובה יכולה להיווצר רק כאשר מחברה מתבודד, היא ילדתו של הבידוד.”

“רבים הם האנשים שמזלזלים בכספם עד שמגיעים קרוב לסופו, ורבים אחרים עושים את אותו הדבר עם הזמן שלהם.”

“מי לא מתקדם, חוזר אחורה”

“הדרך שבה אתה רואה את האנשים היא הדרך שבה אתה מטפל בהם, והדרך שבה אתה מטפל בהם היא זו שבה הם הופכים להיות.”

“אם גדלו ילדים לפי ההודעות המוקדמות שלהם, לא היו לנו אלא גאונות בלבד”

“אידיאות א audazיות הן כפילים בשחמט שנעים קדימה – הן עשויות להיפסל, אך הן עשויות לפתוח משחק מנצח.”

“אמנם כן, רק נודד אני, רק הלך על פני האדמה! ואתם, כלום הנכם יותר מזה?”

“אמנם, יום יום מתברר לי יותר, אהוהי, מה נואל האיש, המודד זולתו לפי מידתו. ומאחר שמרבה אני כל כך לעסוק בנפשי, ולבביי כה מסוער, אך ברצון אני מניח לאחרים. שילכו בנתיבתם, ובלבד שיחדלו ממני גם הם.”

“הבריות מכבידים על עצמם ועל אחרים. ובכל זאת, אמר, חייבים לקבל את הדין, כאותו נוסע, הפוגע בהר; ודאי, לולא היה שם ההר, הייתה דרכו הרבה יותר נוחה וקצרה; אבל אין ברירה, הוא נמצא שם, וחייבים לעבור.”