ג'ורג' אורוול

“במידה מסוימת, תפיסת העולם של המפלגה הוטבעה בהצלחה הרבה ביותר באנשים שלא היו מסוגלים להבין אותה. אפשר היה לגרום להם לקבל את ההפרות הבוטות ביותר של המציאות, משום שמעולם לא תפסו במלואו את עצמתו של מה שנדרש מהם, ולא גילו עניין מספיק בענייני הציבור כדי להבחין במה שמתרחש. מחמת חוסר הבנה הם נותרו שפויים. הם פשוט בלעו הכול, ומה שבלעו לא הזיק להם, משום שלא הותיר אחריו שארית, כשם שגרגר תירס יעבור דרך גופה של ציפור מבלי להתעכל.”

“לפעמים אני חושב שמחירה של החירות אינו כל כך ערנות נצחית אלא לכלוך נצחי”

“באשר לבעיית היתר־ייצור, שהייתה חבויה בחברתנו מאז התפתחותה של הטכניקה המכאנית, היא נפתרת באמצעות אמצעי של מלחמה מתמדת, שגם מועיל בהעלאת המורל הציבורי עד לרמה הדרושה.... הבעיה, כלומר, היא חינוכית. זוהי בעיה של עיצוב מתמיד של התודעה הן של קבוצת המנהיגים והן של קבוצת המנהלים הגדולה יותר, המצויה מיד מתחתיה. את תודעת ההמונים צריך רק להשפיע עליה באופן שלילי.”

“הרבה אנשים באמת אינם רוצים להיות קדושים, וסביר להניח שחלק מאלה שמשיגים או שואפים לקדושה מעולם לא חשו פיתוי רב להיות בני אדם.”

“כבר אנו יודעים כמעט ממש שום דבר על המהפכה ועל השנים שלפני המהפכה. כל תיעוד הושמד או זויף, כל ספר נכתב מחדש, כל תמונה נצבעה מחדש, כל פסל וכל רחוב וכל בניין קיבלו שם חדש, כל תאריך שונה. ההיסטוריה נעצרה. שום דבר אינו קיים אלא בהווה אינסופי שבו המפלגה תמיד צודקת.”

“בדיחה גסה היא סוג של מרד מנטלי”

“זו מדיניות מכוונת להשאיר אפילו את הקבוצות המועדפות אי־שם סמוך לסף המצוקה, משום שמצב כללי של מחסור מגדיל את חשיבותן של זכויות־יתר קטנות, ובכך מבליט את ההבחנה בין קבוצה אחת לאחרת. לפי אמות המידה של ראשית המאה העשרים, אפילו חבר במפלגה הפנימית חי חיים סגפניים ועמלניים. אף על פי כן, המותרות המעטים שהוא אכן נהנה מהם — דירתו הגדולה והמאובזרת, מרקם בגדיו המשובח יותר, איכותם הטובה יותר של מזונו, משקהו וטבקו, שניים או שלושה משרתים, מכוניתו הפרטית או מסוקו — מציבים אותו בעולם שונה מזה של חבר במפלגה החיצונית, ולחברי המפלגה החיצונית יש יתרון דומה לעומת ההמונים השקועים שאותם אנו מכנים ״הפרולים״.”

“אי־שוויון היה המחיר של הציוויליזציה.”

“האמת היא עניין של פרספקטיבה. תהיה האמת שלי והאמת שלך, ומכיוון שאמת אוניברסלית אינה קיימת.”

“זה נידון לכישלון, כל ספר הוא כישלון, אבל אני כן יודע במידה מסוימת של בהירות איזה סוג של ספר אני רוצה לכתוב.”

“סופר קפדן, בכל משפט שהוא כותב, ישאל את עצמו לפחות ארבע שאלות, ואלו הן: 1. מה אני מנסה לומר? 2. אילו מילים יבטאו זאת? 3. איזה דימוי או ביטוי יבהיר זאת יותר? 4. האם הדימוי הזה רענן דיו כדי להשפיע?”

“ואם צריכת הספרים שלנו תישאר נמוכה כפי שהייתה עד כה, לפחות נודה בכך שהסיבה לכך היא שקריאה היא בילוי פחות מרגש מללכת לעזאזל, לקולנוע או לפאב, ולא משום שהספרים, בין שנקנו ובין שנשאלו, יקרים מדי.”

“כוח אינו אמצעי, הוא מטרה. אין מקימים דיקטטורה כדי להגן על מהפכה; עושים מהפכה כדי להקים דיקטטורה.”

“המציאות מפעילה את לחצה רק דרך צורכי חיי היומיום — הצורך לאכול ולשתות, להשיג מחסה ובגדים, להימנע מלבלוע רעל או לקפוץ מחלונות בקומה העליונה, וכיוצא באלה.”

“האדם הוא היצור היחיד שצורך מבלי לייצר. הוא אינו נותן חלב, הוא אינו מטיל ביצים, הוא חלש מכדי למשוך את המחרשה, הוא אינו יכול לרוץ מהר מספיק כדי לתפוס ארנבות. ואף על פי כן הוא אדון כל בעלי החיים.”

“הוא עוטה מסכה, ופניו מתעצבות כדי להתאים לה”

“כשאני מדבר עם כל אדם או קורא את כתביו של כל אדם שיש לו איזו אג'נדה לקדם, אני חש כי יושר אינטלקטואלי ושיקול דעת מאוזן פשוט נעלמו מעל פני האדמה. מחשבתו של כל אחד היא משפטית, כל אחד פשוט מציג "תיק" תוך דיכוי מכוון של נקודת המבט של יריבו, ויתרה מזו, תוך חוסר רגישות מוחלט לכל סבל פרט לזה של עצמו ושל ידידיו.”

“באותו זמן לא יכולתי לראות מעבר לדילמה המוסרית המוצגת בפני החלשים בעולם הנשלט בידי החזקים: להפר את הכללים, או להיאבד.”

“רק כאשר אתה פוגש מישהו מתרבות שונה משלך, אתה מתחיל להבין מה באמת הן אמונותיך שלך.”

“כאשר הדבר נחוץ, אפשר לדחוף אותם להתפרצויות של פחד ושנאה, אך כשהם נותרו לעצמם הם מסוגלים לשכוח לפרקי זמן ארוכים שהמלחמה מתרחשת.”