דין קונץ

“אולי הם חשבו שיוכלו להביא אל העמק הזה רק את הדברים שאהבו, ולהשאיר מאחור את כל הכיעור. אולם איננו מין שיכול לבחור את המטען שעליו לשאת במסעו. חרף כוונותינו הטובות ביותר, אנו תמיד מגלים שהבאנו עמנו מזוודה או שתיים של אפלה ושל אומללות.”

“בימים אלה, כל מה שאני מבקש מן הגורל הוא שהאנשים שהיא מטילה אל חיי, בין אם הם רעים או טובים, או דו־קוטביים מבחינה מוסרית, יהיו משעשעים במידה זו או אחרת.”

“כשאנו מקווים, בדרך כלל אנו מקווים לדבר הלא נכון. אנו כמהים למחר ולקדמה שהוא מציג. אבל אתמול היה פעם מחר, ואיפה הייתה בו הקדמה? או שאנו כמהים לאתמול, למה שהיה או למה שאולי היה יכול להיות. אבל בעודנו כמהים, ההווה הופך לעבר, ולכן העבר אינו אלא הכמיהה שלנו להזדמנויות שניות.”

“מילים הן מקור החיים של העולם, והשפה היא הנשק החזק ביותר במלחמה העתיקה שעדיין נפרשת בין האמת לשקרים.”

“תורת הקוונטים אומרת לנו, מר תומס, שכל נקודה ביקום קשורה בקשר הדוק לכל נקודה אחרת, בלי קשר למרחק הנראה לעין. בדרך מסתורית כלשהי, כל נקודה בכוכב לכת בגלקסיה רחוקה קרובה אליי באותה מידה שאתה קרוב אליי.”

“חוש שישי הוא דבר מופלא, אשר כשלעצמו מרמז על סדר על־טבעי. אולם השכל האנושי, על אף כוחו וניצחונותיו, נוצר ברובו על ידי העולם הזה ולכן ניתן להשחיתו.”

“כמעט באופן אוניברסלי, האדריכלות האנושית מעריכה חזיתות קדמיות יותר מכניסות אחוריות, מרחבים ציבוריים יותר מפרטיים. דני ג'סאפ אומר שהיבט זה של האדריכלות הוא גם השתקפות של הטבע האנושי, שרוב האנשים דואגים יותר למראם מאשר לנפשם.”

“מידה גבוהה של אינטליגנציה כן, באף יצור אחר בעולם הטבע. לכן הטבע דוחה אותנו ולכן אנחנו שונאים אותו בתת־מודע ומבקשים להשמידו. אינטליגנציה גבוהה מובילה למושג הקדמה. קדמה מובילה לנשק גרעיני, לכאוס של הנדסה ביולוגית ולבסוף להשמדה מוחלטת.”

“איש אינו יכול להעניק לך אושר. אושר הוא בחירה שלכולנו יש את הכוח לעשות.”

“אבל כשהבוקר כמעט חלף, כששבעה בודאכים בחדר הבילוי, כשחצרות עצמות חיות אורבות לסערה, כשמוות פותח את הדלת למגלשת מזחלות ומזמין אותי לצאת לרכיבת בובסלד, לא היה לי זמן ללבוש חליפת קורבן ולספר את סיפור ילדותי האומללה. לא זמן ולא חשק”

“עלינו לצחוק על אי־הרציונליות של הרוע, כי בכך אנו מכחישים את כוחו של הרוע עלינו, מצמצמים את השפעתו בעולם, ומעיבים על המשיכה שיש לו בעיני כמה אנשים.”

“החוסן שלו לא היה החוסן של הטיפש אלא של טלה שיכול לזכור פגיעה אך אינו יכול להחזיק מעמד בכעס או במרירות שמקשיחה את הלב”

“האנושות היא מצעד של טיפשים, ואני בראשו, מסובב שרביט תופים.”

“אם רגשות היו אוניברסליים, הרי שבמובן אחד הוא לא היה לבד, מעולם לא היה לבד, ומעולם לא יכול היה להיות לבד....שום כאב או אושר לא היו ייחודיים. כל האנושות שתתה מאותו נהר של רגש; ובשתייה, כל גזע, דת ולאום נעשו למין אחד בלתי ניתן לחלוקה.”

“אני נתמך על ידי הוודאות שלחיים יש משמעות. וכך גם למוות.”

“יש בי יותר ממה שאתם רואים, עוד אני עמוק בפנים איפשהו, מלא שנאה, מוכן לפגוע, לחתוך, לנפץ, או שאם אולי אין אחר ויש רק אני לבדי, אז אני לא האדם שחשבתי שאני, אני משהו מעוות ונורא, נורא.”

“בני לוויה נאמנים הם חסד שאין לו ערוך, המרסן פחד לפני שהוא מדמם אותך עד קהות חושים, תרופה אמינה לייאוש המתגנב.”

“ספרים היו עבורי מפלט נפלא, כי יכולתי לפתוח ספר ולהיעלם לתוכו, וזו הייתה הדרך היחידה לצאת מהבית ההוא כשהייתי ילד.”

“עבור אנשים כמוך, הדרך אל האושר היא דרך אכזרית במיוחד, דרך של בן זונה אמיתי.”

“בימים אלה, כל מה שאני מבקש מן הגורל הוא שהאנשים שהוא מטיל אל חיי, בין אם הם רעים או טובים, או דו־קוטביים מבחינה מוסרית, יהיו משעשעים במידה זו או אחרת. זו בקשה גדולה לבקש מן הגורל העסוק, שיש לו מיליארדי חיים לשמור אותם במצוקה מתמדת.”