דין קונץ

“הייתי הטיפש הגרוע מכול. כשאני מביט לאחור על ליל אוגוסט ההוא, ששינה אותי לנצח בגלל כל פצעיי וכל סבליי, אוד תומס הבלתי פגוע ההוא נדמה לי כמו בן אדם אחר ממני, בטוח בעצמו לאין שיעור יותר מכפי שאני עכשיו, עדיין מסוגל לקוות, אבל לא חכם כמוני, ואני מתאבל עליו.”

“כל ספר הוא תודעה חיה, חיים שנחשפו, עולם הממתין לחקירה, אבל בני אדם חיים הם כל הדברים האלה, ואף יותר מכך, משום שסיפוריהם עדיין לא סופרו במלואם.”

“מה שבאמת מחזיק את נישואיהם יחד הוא כבוד הדדי בעומק מופלא, חוש הומור משותף, אמונה בכך שהם הובאו יחד בידי כוח גדול מהם, ואהבה כה איתנה וטהורה עד שהיא קדושה”

“היא אומרת שלכל אחד מאיתנו יש תפקיד בחיים, ואם נכיר את עצמנו היטב מספיק כדי להבין מהו התפקיד הזה, נהיה מאושרים כשנעשה רק את מה שאנחנו יכולים לעשות הכי טוב.”

“יש ימים שבהם אני בר־מזל אם אני מצליח להוציא מעצמי עמוד אחד של טקסט שמספק אותי, אבל ביום טוב מאוד אני מצליח להגיע עד שישה או שבעה עמודים; הממוצע הוא כנראה שלושה עמודים.”

“שלא הייתי אמור להיות מופתע מכך שהשלמתי מעגל, שכן אנו נולדים אל תוך הזמן רק כדי להיוולד מתוכו, לאחר שחיינו דרך מחזורי העונות, תחת כוכבים המסתובבים מפני שהעולם מסתובב, נולדים אל תוך הבורות ורוכשים ידע שבסופו של דבר מגלה לנו את בורותנו המתמשכת: המעגל הוא התבנית המהותית של קיומנו.”

“ידעתי שסבל יכול לטהר, שהוא מעין אש שכדאי לעמוד בה, אבל היו בו דרגות שלא בחרתי להכפיף את עצמי אליהן.”

“בתרגום המילים שעל הדלת, הוא אמר, אור מאור. בזבוז וריק, בזבוז וריק. חושך על פני התהום, אמרתי. אז ציווה אלוהים על האור. אור העולם יורד מן האור הנצחי שהוא אלוהים. זה בוודאי אחד הדברים שזה אומר, אמר רומנוביץ'. אבל ייתכן גם שזה אומר שהגלוי יכול להיוולד מן הבלתי נראה, שחומר יכול להיווצר מאנרגיה, שהמחשבה היא צורה של אנרגיה, ושהמחשבה עצמה יכולה להתגבש ממש לאובייקט המדומיין.”

“אני קורא את סטיבן קינג מאז קארי, ואני מקווה לקרוא אותו עוד שנים רבות.”

“נער מעיירה קטנה פוגש רוע גדול של הגדולים”

“אולי אם הכול היה יפה, שום דבר לא היה יפה. אנשים ראו דבר אחד, הם התעלפו עליו. הם ראו דבר אחר, הם היכו אותו במקלות. אולי היה צריך להיות מגוון כדי שהחיים יעבדו. תתעלף על הכול, תשתעמם. תכה הכול במקל - משעמם.”

“אני אוהב להתמודד עם כל היבט של מצבנו, וזה אומר אימה והומור במינון שווה. יש ספרים שיש בהם יותר מקום להומור מאשר באחרים.”

“יש שתיקות ויש שתיקות. אף אחת מהן אינה דומה לאחרת. יש שתיקת האבל בחדרים עטויי קטיפה של בית לוויות מרופד בשטיחים עבים, והיא שונה מאוד מן השתיקה הקודרת והנוראה של האבל בחדר השינה הבודד של אלמן.”

“התרבות שלנו מייפה את הילדים ברגשנות, ואנחנו שוכחים אחד מן הדברים שעלינו לזכור יותר מכול מאותה תקופה בחיינו: ילדים יודעים שהעולם הזה יכול להיות קשה איתם, קשה יותר משהוא קשה למבוגרים. הם חלשים יותר פיזית ממבוגרים, תלויים בהם מבחינה כלכלית, ובזמני סכנה, שום דבר אינו מבהיר את חשיבתנו יותר מן המודעות לפגיעות הקיצונית שלנו.”

“לכל ספר יש קצת חיים אמיתיים בתוכו. מעולם לא נרדפתי בידי שיבוט מרושע של תאום, אבל כל השאר ב-MR. MURDER היה פחות או יותר מתוך חיי שלי.”

“כאב אפשר לשאת ולהביס רק אם מחבקים אותו. אם מכחישים אותו או חוששים ממנו, הוא גדל בתפיסה אם לא במציאות. התגובה הטובה ביותר לטרור היא זעם צודק, ביטחון בצדק הסופי, סירוב להירתע.”

“ההמתנה היא אחד הדברים שבני אדם אינם מיטיבים לעשות, אף על פי שזהו אחד הדברים החיוניים שעלינו לעשות בהצלחה אם ברצוננו לדעת אושר. אנו חסרי סבלנות כלפי העתיד ומנסים לעצב אותו בכוחותינו שלנו, אך העתיד יבוא כפי שיבוא ולא ניתן למהר אותו.”

“כמובן, בתהליך הזה, אסור לך בשום אופן לגרום נזק חמור לאחרים, אחרת תחדל מלשעשע אותו. ואז מגיע מועד הפירעון על הבטחות שלא קיימת.”

“היגון יכול להרוס אותך — או למקד אותך. אתה יכול להחליט שמערכת יחסים הייתה לשווא אם היה עליה להסתיים במוות, ואתה לבדו. או שאתה יכול להבין שלכל רגע בה היה יותר משמעות מכפי שהעזת להכיר באותו זמן, כל כך הרבה משמעות שהיא הפחידה אותך, ולכן פשוט חיית, פשוט קיבלת כמובן מאליו את האהבה והצחוק של כל יום, ולא הרשת לעצמך להתייחס לקדושתה. אבל כשהכול נגמר ואתה לבד, אתה מתחיל לראות שזה לא היה רק סרט וארוחת ערב משותפת, לא רק צפייה בשקיעות יחד, לא רק קרצוף רצפה או שטיפת כלים יחד או דאגה לחשבון חשמל גבוה. זה היה הכול, זה היה הסיבה לחיים, כל אירוע ורגע יקר שבהם. התשובה לתעלומת הקיום היא האהבה שחלקת לפעמים באופן כה לא מושלם, וכאשר האובדן מעיר אותך אל יופייה העמוק יותר, אל קדושתה, אינך יכול לקום מן הברכיים זמן רב; לא כובד האובדן כופה אותך על ברכיך, אלא התודה על מה שקדם לאובדן. והכאב תמיד שם, אבל יום אחד לא הריקנות, כי לטפח את הריקנות, למצוא בה נחמה, פירושו לזלזל במתנת החיים.”

“אם אתה רוצה לפרסם שני ספרים בשנה תחת שמך שלך והמו"ל שלך לא רוצה, אולי אתה צריך מו"ל אחר”