קריג לונסברו

“בלי התחלה אני שופך את מלוא קיומי אל בנייתם של סיומים, בעוד שהצלב והתחייה מכריזים שאלוהים בונה ללא הרף התחלות מקריסתם של סיומים.”

“הרוע האמיתי לא סביר שיקבל מאיתנו הזמנה, ולכן הוא מתלבש בדיוק במידה מספקת של אמת כדי להיראות מושך, ואז הוא מבקש לקלף אותנו מעל עצמנו”

“היו בטוחים לחלוטין שנמות הרבה לפני המוות שלנו אם נותר לתת לפחד מהבגרות להרוס את הפלא של הילדות.”

“אני יכול להיות בטוח לחלוטין שכל מיזם שאלוהים אינו חלק ממנו הוא בוודאי צעד לאחור. וכל צעד לאחור הוא לפחות שני צעדים מאחור מהמקום שבו הייתי אילו הייתי מתקדם מלכתחילה.”

“הסיכון הוא הרמז לכך שהחלומות שלנו הם גם אמיתיים וגם גדולים”

“רוב הדברים שאנו רואים כבלתי אפשריים הם בלתי אפשריים רק משום שנתנו להם רשות להיות בלתי אפשריים.”

“ישוע בא לתת לנו חיים עד לקצוות החיים.”

“סוף סוף הגעתי להבין שדווקא ההכרח להיות כנה עם עצמי הוא זה שהפך את הכאב שלי לכואב כל הזמן הזה”

“כאשר העולם עושה את מיטב יכולתו כדי להפחית מערכי בדרכים שאינן פחות מאכזריות, כל מה שהוא עושה הוא להוכיח את ערכי. כי מדוע שיבזבז כמויות אדירות כל כך של אנרגיה בניסיון להשמיד משהו שאינו שם?”

“אחד המתנות הגדולות ביותר של אם הוא ללמד את ילדה שצמיחה אינה לשבת בביישנות על איזה חוף בטוח בקצה המים ולתפוס בגמלוניות כל מה שצף במקרה ליד. אלא, היא לצעוד במכוון אל מים גם שקטים וגם סוערים כדי להיאבק בדברים גדולים אל החוף. ואת הלקח הזה אפשר ללמד בצורה הטובה ביותר על ידי אם שעומדת לפני ילדה רטובה עד לשד עצמותיה.”

“בינוניות היא "מטרה" שהושארה להירקב במוחות שנלכדו בהצדקה השגויה שלפיה חזון אינו אלא אוסף של חלומות דמיוניים שנבנו בידי אל מדומיין.”

“היה רגע שבו כל תקווה שבתוכי קפאה לחלוטין, ולבסוף התרוקנתי מכל אנרגיה להילחם בקור. ובדיוק בנקודת הכניעה הזאת, כשנוכחתי לדעת שעליי להרכין ראש לפני עולם שיהיה קפוא לעד, אלוהים כופף את כפות ידיה של נשמתי ושפך לתוכן את חמימות חג המולד.”

“פחד הוא רוצח קטלני של חלומות, הסרטן הגדול ביותר שפקד את התשוקה, וגנב חסר רחמים של חיים שנגנבו ונקברו בריקבון של חיים שבוזבזו. אך הטרגדיה הגדולה מכול היא שהפחד שמחריב אותנו הוא לעיתים רחוקות המפלצת שהוא מתיימר להיות, וגם אין בו ולו שמץ מן הכוח שאנו מעניקים לו. לכן הוא רק רוצח, סרטן וגנב, משום שאנו מעניקים לו להיות כזה.”

“אם הייתי נותר למכשירי הפשוטים שלי ולמגבלות הדלות עד מאוד של יכולותיי, האם לא הייתי מת מוות מן הסוג התפל ביותר שניתן להעלות על הדעת? והאם לא עליי להודות לאלוהים על כך שהוא העניק לי בחסדו דמיון ההופך מוות כזה לבלתי ניתן כלל להעלאה על הדעת?”

“הבינוניות היא בת לווייתה של הפסיביות ואינה נענית לקריאתם של דברים גדולים. האומץ הוא בת לווייתה של ההקרבה ואינו יכול אלא להיענות לקריאתם של דברים גדולים. ואנו נותרים לנפשנו לבחור באחד או באחר.”

“מכיוון שבחרתי לראות משהו כבלתי אפשרי, יש סיכוי טוב שהוא אכן לא כזה.”

“אולי הדבר שאנו מאבדים הוא בדיוק הדבר שגרם לנו מלכתחילה לאבד את כל השאר.”

“להפוך את עצמך לגדול כרוך בהפיכת עצמך לקטן במכוון.”