קריג לונסברו

“זהו הטיפש שמכריז ״אני מטפס אל הפסגה״, בעודו מתהלך לו בכבדות בתעלה.”

“התפילות שלנו דומות יותר להגשת רשימה מאשר לכניעה של חיים. הראשונה תמיד תשאיר אותי יוצר את הרשימה הבאה, בעוד שהשנייה תשאיר אותי יוצר חיים חדשים.”

“אנחנו יכולים להיתפס בבהלה מן הנפילה, או להיות מונעים השראה מן הפוטנציאל הטמון בנפילה.”

“אם אני רק מעז לבחון מקרוב את ההשתקפות שאני רואה במראה, אני מתמלא בפחד המענה שאולי אקוץ. אלוהים מזמין אותנו לבחון באומץ את ההשתקפות במראה, כדי שנוכל להשתחרר.”

“מה שנדבק אליי קשה להסיר. אז עדיף שאבין טוב יותר במה אני מתחכך.”

“לעיתים קרובות אני שואל לאיזה מקום אני רץ, כי אם אינני מסוגל לזהות את המקום הזה, סביר להניח שאני רץ במעגל מן המעגלי ביותר שיש”

“ישוע בא לתת לנו חיים שמעבר לכל דמיון, מעבר לכל דבר שאי פעם יכולנו לקוות להמשיג, עד כדי כך שהפליאה אינה יכולה אלא להיות בת לווייתנו הקבועה”

“ברגע המדויק שבו אני לוקח משהו כמובן מאליו, אני מציב את עצמי במצב המסוכן של אובדן אותו דבר ממש. ואם אותו דבר שאני מסתכן באובדנו הוא חירות, הרי שלקחת אותה כמובן מאליו היא איוולת מן הסוג האווילי ביותר.”

“בעוצמה העדינה של מילותיהן, בחמימות העיקשת של חיבוקן, ובמגע המרגיע של נפשות הנחשפות ברכות, אמהות מעצבות בדממה חברות שלמות וכותבות תרבויות שלמות היושבות דרוכות על אופק העתיד. ואף על פי שאנו מייחסים בתמימות תפקידים כאלה למעמד נמוך כלשהו, יהיה זה נבון מצידנו להבין שתפקידה של אם קובע את קצב העתיד.”

“הדבר שסביר ביותר שאקרוס תחתיו אינו משקל המתחים שעומדים סביבי, אלא האגו שיושב בתוכי.”

“זה לא עניין של להזמין דברים גדולים אל חיינו. אלא, זה עניין של לקבל את הזמנתם של הדברים הגדולים לצאת מחיינו.”

“אני לעיתים כה קרובות האדריכל של כאבי שלי והמהנדס של כישלונותיי.”

“כל הורה הוא אמן, שכן הבד החשוף של נשמת יילוד מתחנן למגעו של האמן. ומכיוון שכך, על הורה להכין את הפלטה בזהירות המרבית, לבחור את המכחולים באיפוק זהיר, ולהקדיש תשומת לב מודעת לכל משיכת מכחול, תהיה קלה ככל שתהיה. וזהירות כזו היא הכרחית לחלוטין, שכן היצירה המתגבשת תהיה גם מורשת שנושאת עמה ההורה, וגם חיים שיחיה הילד.”

“אלוהים העניק לי גם את הזכות וגם את הפריבילגיה להקדים אותו בריצה אם אבחר בכך. אך אם אעשה זאת, אפסיד במרוץ.”

“אנו חיים עם התחושה המעונה הזו שעלינו ליצור את מה שבמציאות יש לנו הזכות למצוא.”

“המכשול לעתידנו הוא לעיתים קרובות דווקא התוכניות שיצרנו כדי להגיע אליו”

“הפחד אומר שמה שאלוהים קרא לי אליו הוא בלתי אפשרי בעליל. האנוכיות אומרת שהמחיר הוא מופקע באופן בלתי מתקבל על הדעת. האנושיות שלי טומנת בחובה סדרי עדיפויות אחרים, נחותים יותר, שמפתים אותי אל מותי שלי. והייתי נבון אם לא אאמין לאף אחד מכל אלה.”

“בלי הרים, ייתכן שנמצא את עצמנו מרוצים מכך שאנו יכולים להימנע מכאב הטיפוס, אך לעד נחמיץ את הריגוש שבראש הפסגה. ובפשרה שערורייתית כל כך, דווקא היעדר הכאב נעשה לגנב החיים.”

“עליי להיזהר מאוד לזכור שכאבי הוא משחה יקרה, שכאשר משתמשים בה בשירותם של אחרים, היא יכולה לרפא אלף פצעים ויותר. ועליי גם לזכור שאם איני משתמש בה כך, לא עשיתי דבר מלבד לפצוע את עצמי שוב.”

“לחיות את החיים בלי אלוהים זה לא לחיות את החיים”