צ'ארלס דיקנס

“כל רוח נוצרית הפועלת בטוב לב בתחומה הקטן, יהא אשר יהא, תמצא שחייה בני התמותה קצרים מדי למען אמצעי התועלת העצומים שלה!”

“זהו עולם של מעשה, ולא של התבוססות בקדרות ובהמהום בו”

“השניים עומדים בתוך ההמון הדלדל במהירות של הקורבנות, אך הם מדברים כאילו היו לבדם. עין אל עין, קול אל קול, יד אל יד, לב אל לב, שני ילדי האם האוניברסלית הללו, שאחרת היו כה רחוקים זה מזה ושונים זה מזה, נפגשו יחד על הדרך האפלה, לשוב הביתה יחד ולנוח בחיקה.”

“האנשים שלומדים סבלנות, הם אלה שקוראים לכל העולם אח,”

“חובתך תהיה, וגם הנאתך תהיה, להעריך אותה (כפי שבחרת בה) על פי התכונות שיש לה, ולא על פי התכונות שאולי אין לה.”

“מן ההתחלה ישבה והביטה בו בקביעות. בשעה שכעת השעין את גבו לאחור בכיסאו, והטה בתורו את עיניו העמוקות והנטועות בה אליה, ייתכן שאולי היה רואה בה רגע אחד של היסוס, שבו נדחפה להשליך את עצמה על חזהו ולמסור לו את סודות לבה הכמוסים. אך כדי לראות זאת, היה עליו לדלג בקפיצה אחת מעל המחסומים המלאכותיים שהוסיף להקים זה שנים רבות בינו לבין כל אותם יסודות דקים של האנושיות, אשר יתחמקו מן התחכום המרבי של האלגברה עד אשר החצוצרה האחרונה שתישמע אי־פעם תישבץ גם את האלגברה עצמה לחורבן. המחסומים היו רבים וגבוהים מדי לקפיצה כזאת. עם פניו הנוקשים, התועלתניים, העובדתיים, הוא הקשיח אותה שוב; והרגע נורה הרחק אל מעמקי העבר שאין להם שיעור, להתמזג עם כל ההזדמנויות האבודות הטבועות שם.”

“תמיד מתחילים לסלוח למקום ברגע שהוא נשאר מאחור.”

“אלה היו הטובים שבזמנים, אלה היו הרעים שבזמנים.”

“במשך כל הזמן שנדרש לצמיחתו האיטית של אילן יוחסין זה, בית סמולוויד, שתמיד היה ראשון לצאת ואחרון להינשא, חיזק את עצמו באופיו המעשי, זנח כל שעשוע, פסל כל ספרי הסיפורים, אגדות, בדיות ומשלים, והגלה כל קלות ראש שהיא. מכאן העובדה המשמחת שלא נולד לו שום ילד, ושאותם גברים ונשים קטנים ושלמים שהוליד נצפו כשהם דומים לקופים זקנים, כשמשהו מדכא על לבם.”

“בעולם הקטן שבו לילדים יש קיום, מי שמגדל אותם, אין דבר הנתפס בעדינות כה רבה ומורגש בעדינות כה רבה כמו עוול. ייתכן שזה יהיה רק עוול קטן שהילד עלול להיחשף אליו; אך הילד קטן, ועולמו קטן, ועמידתו על סוס הנדנדה שלו היא, לפי קנה המידה, בגובה של כמה טפחים כשם שסוס ציד אירי רחב־עצמות הוא גדול.”

“מידות רעות הן לפעמים רק מידות טובות שהועברו לידי הגזמה!”

“זו הזקנה שלי שנותנת את העצות. לה יש את השכל. אבל אני לעולם לא מודה בכך בפניה. המשמעת חייבת להישמר.”

“תן לי רגע, כי אני אוהבת לבכות משמחה. זה כל כך נפלא, ג'ון יקירי, לבכות משמחה.”

“שקרים הם שקרים. איך שלא יבואו, הם לא צריכים לבוא, והם באים מאבי השקרים, ובסופו של דבר מובילים לאותו דבר.”

“יש מיתרים בלב האדם שעדיף שלא ירטטו בהם”

“אותם זמנים עברו חביבים, מר קרקר, אמרה קליאופטרה, עם המבצרים המענגים שלהם, ועם בתי הכלא הישנים והיקרים שלהם, ועם מקומות העינויים המהנים שלהם, ועם נקמותיהם הרומנטיות, ועם ההתקפות והמצורים הציוריים שלהם, ועם כל מה שעושה את החיים למקסימים באמת! כמה נורא התנוונו!”

“כל דבר בשביל החיים הקלים, כמו שאמר האיש כשקיבל את המשרה במגדלור.”

“כי אתה עשית את ה׳, אשר הוא מחסך, את עליון מעונך. לא תאונה אליך רעה, ונגע לא יקרב באהלך. יקראני ואענהו; עמו אנכי בצרה; אחלצהו ואכבדהו.”

“הדודה-רבתא של מר וופסל ניהלה בית ספר ערב בכפר; כלומר, היא הייתה זקנה מגוחכת ובעלת אמצעים דלים וחולשה בלתי מוגבלת, שנהגה להירדם משש עד שבע בכל ערב, בחברת צעירים ששילמו שני פני לשבוע כל אחד, בעבור ההזדמנות המשכילה לראות אותה עושה זאת.”

“אחל לי כל מה שאתה יכול לאחל לאישה שאתה אוהב אהבה עזה, וכבר כאילו קיבלתי אותו, ג'ון. יש לי יותר מאשר קיבלתי אותו, ג'ון.”