אנונימוס

“לכן אני אומר לכם, כל אשר תבקשו, כאשר אתם מתפללים, האמינו כי אתם מקבלים אותם, ויהיו לכם אותם. (ישוע, במרקוס 11:24)”

“אל תיתן למישהו להרגיש בנוח כשהוא מזלזל בך”

“יש לך רק הזדמנות אחת בחיים האלה. לכן תן לי לעשות כל הטוב שביכולתי למען הזולת. כי לא אעבור בדרך הזאת שוב.”

“דחוף דרך הכאב, וכבוש את המכשולים. בלי קשר למה שאתה חושב היום, זה לא יישנה בעוד 5 שנים.”

“אל תשפטו, פן גם אתם תישפטו. כי באותו אופן שאתם שופטים אחרים, תישפטו, ובמידה שאתם מודדים, יימדד לכם. למה אתה מביט בקיסם שבין עינו של אחיך ואינך שם לב לקורה שבעין שלך? איך תוכל לומר לאחיך, הבה אוציא את הקיסם מעינך, בשעה שבין עין שלך יש קורה? צבוע, הוצא תחילה את הקורה מעין שלך, ואז תראה היטב כדי להוציא את הקיסם מעין אחיך.”

“אבל הוא אמר לי: חסדי די לך, כי כוחי מתגלה בשלמות בחולשה. לכן אתהלל בשמחה רבה יותר בחולשותיי, כדי שכוחו של המשיח ישכון עליי.”

“כי כה אמר אלי ה׳, לך, העמד צופה, יגיד מה הוא רואה.”

“אהבה וידידות, כשיש לך אותן או כשאתה מאבד אותן, הן דומות מאוד לסיפור היווני של איקרוס... הן יכולות לגרום לך להרגיש כאילו אתה מרחף מעל העננים באושר כשיש לך אותן, או כאילו אתה צונח למעמקי הגיהינום בייאוש כשאתה מאבד אותן.”

“נסעתי למקומות רבים, אך עדיין אני מוצא שאולי המסע הגדול ביותר הוא דרך מוחו של האדם עצמו.”

“אף על פי שאתה משנן כתבי קודש רבים, אם אינך מודע ואינך פועל בהתאם, אתה דומה לרועה פרות המונה את בקרם של אחרים, לא לשותף בחיי הנודד.”

“אתה מבין, אני בעצמי להטוטן במילים.”

“אז הוא פתח את דעתם כדי שיוכלו להבין את הכתובים. הוא אמר להם: זה מה שכתוב: המשיח יסבול ויקום מן המתים ביום השלישי, ותשובה לסליחת חטאים תיוּדרש בשמו לכל העמים, החל בירושלים.”

“אל תבלבלו בין סיבות שנשמעות טובות לבין סיבות טובות ונכונות.”

“קשה לאדם עמוס בעושר לטפס בשביל התלול, המוליך אל האושר העליון”

“שתיקה לנוכח הרוע היא רוע כשלעצמו: אלוהים לא יחשיב אותנו לחפים מפשע. לא לדבר פירושו לדבר. לא לפעול פירושו לפעול.”

“מתנה היא טהורה כאשר היא ניתנת מן הלב לאדם הנכון בזמן הנכון ובמקום הנכון, וכאשר איננו מצפים לדבר בתמורה”

“הבנה היא מעיין חיים למי שיש לו אותה; אך מוסר הכסילים הוא כסילות”

“האכיל את טלאיי, רעה את צאני.”

“היא עוצרת ליד שביל הגישה, מחנה את המכונית, יוצאת, ניגשת אל הדלת, ומחבקת אותי באחיזה של ברזל. היא חברה ומחבקת אותי באותה דרך שנהגה לחבק, ידיה מחליקות אל הקפלים הישנים שלהן לאורך גופי. אני מכניס אותה אל הבית, בידיעה שלעולם לא אוכל לסרב. כשהיא עוברת דרך דלתותיי, היא מזכירה לי מדוע היא עומדת בסלון שלי. היא אומרת לי שחזרה בגלל מעשיי, שלא למדתי מהפעם הקודמת. זו אשמתי. הייתי צריך להיות טוב יותר, היא נוזפת בי. הייתי צריך לתת לאנשים להיכנס, היא אומרת לי. לא הייתי צריך לכעוס, היא משתפת אותי. לא הייתי צריך לנעול את עצמי, היא נותנת לי להבין. אני נושא בשתיקה את כל האחריות לשובה. כשאנחנו מתחילים לשקוע עמוק בשיחה, אני מבין שהיא הביאה איתה את התיקים שלה. מזוודה אחר מזוודה מבהירה לי שהיא כאן כדי להישאר. היא אומרת לי שמעתה היא תנהל את חיי. היא תקבע את לוח הזמנים שלי. היא תכוון את האופן שבו אפעל. היא באה אל דלתותיי, פרצה את חומותיי, הרסה את הגנותיי, והכריזה על בעלותה. חסר כתר בממלכתי שלי. אני מובס. הידידה הישנה הזאת נקראת בדידות”

“...דם של אדם מתקרר במהרה כשאין איש בסביבה לחמם אותו.”