צעצועים

“כשהייתי ילד, סבי מת, והוא היה פסל. הוא גם היה אדם טוב מאוד, שהיה לו הרבה אהבה לתת לעולם, והוא עזר לנקות את שכונת העוני בעיר שלנו; והוא הכין לנו צעצועים והוא עשה מיליון דברים בחייו; הוא היה תמיד עסוק בידיו. וכאשר הוא מת, פתאום הבנתי שאני בכלל לא בוכה עליו, אלא על כל הדברים שהוא עשה. בכיתי כי הוא לעולם לא יעשה אותם שוב, הוא לעולם לא יגלף עוד חתיכת עץ או יעזור לנו לגדל יונים ויוני דואר בחצר האחורית או ינגן בכינור כפי שניגן, או יספר לנו בדיחות כפי שסיפר. הוא היה חלק מאיתנו וכאשר הוא מת, כל המעשים חדלו באחת ולא היה מי שיעשה אותם בדיוק כפי שהוא עשה. הוא היה יחיד במינו. הוא היה אדם חשוב. מעולם לא התגברתי על מותו. לעיתים קרובות אני חושב אילו גילופים נפלאים מעולם לא באו לעולם מפני שהוא מת. כמה בדיחות חסרות בעולם, וכמה יוני דואר שלא נגעו בהן ידיו. הוא עיצב את העולם. הוא עשה דברים לעולם. העולם פשט את הרגל מעשרה מיליון מעשים נאים בלילה שבו הלך לעולמו.”

“אנחנו כולם אומרים שנשנא להיחשב כבלתי מובנים, וכמה אנחנו מתאבנים למצוא אנשים שמבינים אותנו. אבל לא חוסר באנשים מתאימים הוא זה שמגדיר את לנו את היחידות שלנו. אין חוסר באנשים בדרך שלך. האתגר האמיתי, הסודי, שמנע ממנו למצוא יחסים אמיתיים עם אנשים הוא הפחד הבלתי מודע שלנו מהגדילה. אם נשאר עם החפצים השבורים שלנו, משחקים את המלכה או המלך, לפחות אנחנו מקבלים תחושה של הישגים להיות האדם המתפתח ביותר שאנחנו מכירים. למצוא את השבט שלנו אומר למצוא אנשים שאנחנו יכולים ללמוד מהם, אנשים טובים יותר במהותם מאתנו, אנשים שיש להם משהו ללמד. אומרים שאנחנו רוצים זאת, אבל כמה מאיתנו פוחדים להיות מתחילים יותר מלבד לבדות ולבדות יותר מאשר להיות בקבוצה הלא נכונה? יש נוחות מוזרה, תחושת בטחון, לסבל ולבדות. כדי להיות”

“בכך שתחילה האמין בסנטה קלאוס, אחר כך בארנב הפסחא, ואז בפיית השיניים, רנט קייסי הכיר בכך שהמיתוסים האלה הם יותר מסתם סיפורים יפים ומסורות שנועדו לשמח ילדים. או לשנות התנהגות. כל אחת משלוש המסורות האלה מבקשת מילד להאמין בבלתי אפשרי בתמורה לפרס. אלה מבחנים מדורגים שנועדו לבנות את אמונתו ודמיונו של הילד. המבחן הראשון הוא להאמין באדם קסום, כשצעצועים הם הפרס. המבחן השני הוא לבטוח בחיה קסומה, כשממתקים הם הפרס. המבחן האחרון הוא הקשה ביותר, עם הפרס המופשט ביותר: להאמין, לבטוח בפיה מעופפת שתשאיר כסף. מאדם לחיה לפיה. מצעצועים לממתקים לכסף. כך, באופן מעניין למדי, מועברת קסם האמונה והאמון מעולם הפיות הנוצץ אל מטבעות מגושמים ומוכתמים. מכנפי גזה אל ניקל... דיימים... ורבעים. בדרך זו, הילד מונף אל הישגים גדולים יותר של דמיון ואמונה ככל שהוא או היא מתבגרים. מתחילים בסנטה בינקות, ומסיימים בפיית השיניים כשהילד מקבל שיניים קבועות. או, בפשטות, מתחילים בכל אפשרות הילדות, ומסיימים באמון מוחלט במטבע הלאומי.”

“פחדתי מאנשים שיבזבזו את חייהם במשחק עם יותר מדי צעצועים.”

“עבור הפילוסוף, שפה, מחשבה ותשוקה הן אותו הדבר. רעיונות הם אישיים לפילוסוף; הם מבטאים את תשוקתו האנושית ומנסחים את רעיונותיו החדשים בשפה. רעיונות הם יותר מאשר מושגים גרידא, זוטות שהמוח הפילוסופי מתעסק בהן. רעיונות מספקים הן את המבנה והן את החיוניות הפנימית שמחזיקה יחד את המבנה המושגי של הוגים גדולים.”

“אלה שאינם מודעים הם אלה שנותנים במתכוון לילדיהם צעצועים הפולטים קרינת תדר רדיו אלחוטית (RF).”