היקום

“זו הייתה השפה הטהורה של העולם. היא לא דרשה שום הסבר, כשם שהיקום אינו זקוק לאף הסבר בעודו נע דרך הזמן האינסופי. מה שהנער חש באותו רגע היה שהוא נמצא בנוכחות האישה היחידה בחייו, ושבלי צורך במילים היא הכירה באותו הדבר. הוא היה בטוח בכך יותר מאשר בכל דבר אחר בעולם. הוריו וסביו אמרו לו שעליו להתאהב ולהכיר אדם באמת לפני שיתמסר. אבל אולי אנשים שחשו כך מעולם לא למדו את השפה האוניברסלית. כי כשאתה יודע את השפה הזאת, קל להבין שמישהו בעולם מחכה לך, בין אם זה באמצע המדבר או באיזו עיר גדולה. וכששני אנשים כאלה נפגשים, ועיניהם נפגשות, העבר והעתיד נעשים חסרי חשיבות. יש רק את הרגע הזה, ואת הוודאות המדהימה שכל מה שמתחת לשמש נכתב בידי יד אחת בלבד. זו היד המעוררת אהבה, ויוצרת נפש תאומה לכל אדם בעולם. בלי אהבה כזאת, לחלומותיו של אדם לא היה כל משמעות.”

“התפלל כאילו אתה מודע לחלוטין לכך שהתזמון המורכב והסיבוב של כל גוף שמימי ביקום—כולל בואם והלכתם של אינספור צורות חיים יקרות—אינם מונחים בידיך הזעירות, בני התמותה.”

“היקום לחש שזה הוא, אבל שלחתי אותך משם ~ בחנתי את הקשר שלנו והפקדתי אותו בידי הגורל, שנים חלפו ואחרים נכנסו לחיינו, אבל הנה אנחנו שוב כאן, נפגשים פעם נוספת. התזמון שלנו אינו נכון, אז שחררנו שוב את הקשר שלנו, בוטחים ברוחות הגורל ובסינכרוניות שהוא שולח.”

“יש אנשים שלעולם לא משתגעים. אני, לפעמים אני שוכב מאחורי הספה שלושה או ארבעה ימים. הם ימצאו אותי שם. זה כרוב, הם יגידו, והם ישפכו יין במורד גרוני, ישפשפו את חזי, יפזרו עליי שמנים. ואז אני אקום בשאגה, אשתולל, אקציף מזעם — אקלל אותם ואת היקום בעוד אני מפזר אותם לכל עבר על פני הדשא. ארגיש הרבה יותר טוב, אשב לאכול טוסט וביצים, אהמהם מנגינה קטנה, אשתנה פתאום לחביב כמו לווייתן ורוד ומפוטם. יש אנשים שלעולם לא משתגעים. איזה חיים נוראים באמת הם חייבים לנהל.”

“קל משקל מאת סוזי קאסם ערב אחד, ישבתי ליד האוקיינוס ושאלתי את הירח על גורלי. גיליתי לו שאני מתחילה להרגיש קטנה יותר לעומת אחרים, כי ככל שיותר מסודות היקום הייתי פותחת, כך נעשיתי קטנה יותר בממדי. לא הבנתי מדוע אינני מרגישה גדולה יותר במקום קטנה יותר. חשבתי שחיפוש האמת הוא מה שנדרש מכולנו – להראות לנו את הדרך, לא לגרום לנו להרגיש אבודים, ניצבים מול כל הסיכויים, במשחק שטני המחולק על ידי חומה בלתי נראית. ואז למחרת בבוקר, ציפור הופיעה בחלוני, בדיוק כשהשמש החלה לפזר את חלמיתה על פני האופק. היא נשארה ניצבת שם זמן רב, נעצה בי מבט עז, כדי לוודא שאני יודעת שאינני חולמת. ואז מילותיה הדהדו בעדינות בכל מחשבתי, ואמרו לי: העולם שבו את נמצאת – הוא הגיהינום האמיתי. המסע אל האמת עצמה הוא זה שמזרז את הלב להיות קל יותר. ככל שהלב קל יותר, כך הוא טהור יותר. ככל שהלב טהור יותר, כך הוא מתקרב יותר אל האור. וככל שהלב כבד יותר, כך הוא יישאר כבול יותר לגיהינום הזה. וכך, בלי יותר מזה, היא עפה לעבר השמש, והשאירה אחריה נוצה זעירה. אז הרמתי אותה, וקשרתי אותה לקיסם, כדי לטבול אותו בדיו ולכתוב את שמי.”

“הנשימה היא הגשר שמחבר אותנו עם מסתורי היקום ועם התודעה האוניברסלית”

“מה שאנחנו רוצים הוא שהיקום ישים לב אלינו, שהיקום ייתן לעזאזל מה קורה לנו — לא הרעיון הקולקטיבי של חיים תבוניים אלא כל אחד מאיתנו כיחידים.”

“עוד בילדותה, היא העדיפה את הלילה על פני היום, נהנתה לשבת בחצר אחרי השקיעה, תחת שמיים מנוקדים בכוכבים, ולהאזין לצפרדעים ולצרצרים. החשכה הרגיעה. היא ריככה את הקצוות החדים של העולם, ריככה את הצבעים הקשים מדי. עם בוא הדמדומים, נדמה היה שהשמיים נסוגים; היקום התרחב. הלילה היה גדול מן היום, ובממלכתו נדמה היה שלחיים יש יותר אפשרויות.”

“בגמרא היהודית, סיפור שלא נכלל בספר בראשית (שאינו תואם את הסיפור על הפרי, עץ הדעת, נפילתם והגלות מגן עדן), אומר כי בגן עדן אמר אלוהים לאדם וחווה כי הוא עשה את היקום בלתי מושלם מכוון, ושהוא מוטל על בני האדם, במשך דורות רבים, להשתתף עם אלוהים בתהליך "נעלה" – "השלמת הבריאה". העומס של אחריות כזו כבד במיוחד על מין כה חלש וכה מושחת כמינו, עם היסטוריה כה עצובה. אף ניסיון דומה לשלמות דורש ידע רב הרבה יותר ממה שיש לנו היום. אך, אולי, אם קיומנו עצמו נמצא בסכנה, נוכיח לעצמנו את היכולת לעמוד בפני אתגר עליון זה.”

“אֲרֵן, רְאֵה כִי מַעֲשֶׂה אֵינוּ כְּאֶבֶן שֶׁמַּחְזִיקִים בָּהּ וּמַשְׁלִיכִים, וְהִיא מַכֶּה אוֹ מַפִּילָה, וְזֶה סוֹף הַדָּבָר. כִּשֶּׁמִּשְׁלִיכִים אֶת הָאֶבֶן, הָאָרֶץ קְלָה; הַיָּד שֶׁמַּחְזִיקָהּ כָּבְדָה. וּבְהִשְׁלִיכָהּ, מַעֲגָלֵי הַכּוֹכָבִים מַעֲנִים, וּבַמָּקוֹם שֶׁהִיא מַכֶּה אוֹ מַפ”

“נולדנו כדי לחשוף את יופייה של החיים ולקשט את היקום במחשבות ייחודיות.”

“כאשר תוכל לוותר על התנהגויות של חיפוש אישור והערכה, אז תהיה נאמן לעצמך וליקום”

“רעיון גדול יכול לשנות את העולם; אבל כדי לשנות את היקום, בני אדם זקוקים לרעיונות גדולים הרבה יותר!”

“כל עוד קיימים ביקום כוחות גדולים ממך, תמשיך להילחם!”

“הזר מהחלל עסק בחקר הנצרות באופן רציני, כדי ללמוד, אם יוכל, מדוע למה כה קל לחסידים להיות אכזריים. הוא הגיע למסקנה ש至少 חלק מהבעיה היא סיפור לא מסודר היטב בברית החדשה. הוא חשב שהמטרה של האבודים הייתה ללמד את האנשים, בין השאר, להיות רחומים, גם כלפי הנמוכים ביותר. אך האבודים לימדו בפועל את הדברים הבאים: לפני שאתה רצח את מישהו, ודא שיש לו קשרים טובים. כך זה הולך. החיסרון בסיפורי ישו, אמר הזר מהחלל, הוא שישו, שלא נראה כמי שיש לו משמעות, למעשה היה בן הכוח העליון ביותר ביקום. הקוראים הבינו זאת, ולכן, כשהגיעו לגולגולתא, הם חשבו באופן טבעי, ו-רוזווטר קרא בקול רם שוב: אוי, הו, הם בחרו את האיש הלא נכון לתלייה הזו! ולחשיבה הזו הייתה אחותו: "יש אנשים נכונים לתלייה." מי? אנשים שאין להם קשרים ט”

“חשוב על כסף כעל אנרגיה, כמו שהיית חושב על אהבה, ואז האמונה ביקום תספק את כל מה שחלמת עליו.”

“כאשר אתה להוט לשרת את העולם, היקום יהיה להוט לשרת אותך.”

“היקום, רגע אחר רגע, נברא מחדש. באמת אין עבר, רק זיכרון של העבר. מצמץ בעיניך, והעולם שתראה אחר כך לא התקיים כשעצמת אותן. לכן, המצב הראוי היחיד של התודעה הוא הפתעה. המצב הראוי היחיד של הלב הוא שמחה. השמיים שאתה רואה עכשיו, מעולם לא ראית קודם. הרגע המושלם הוא עכשיו. היה שמח בו.”

“היקום הוא נצחי; כל אדם מופיע בזרם הזמן, ואז נעלם. האגו אינו שורד. החיים משמעותיים אף על פי שהם מסתיימים. תוצרי החיים האנושיים שאנו מוקירים – אהבה, אושר, יופי, אמנות, טוב לב, – יש להם ערך גם בלי להיות נצחיים. עלינו להתגבר על הפחדנות האנושית כדי לחיות חיים בכבוד.”

“המכשול הגדול ביותר בהבנת היקום הוא ההתאמה והפחד מן האמת.”