“יש אנשים שלעולם לא משתגעים. אני, לפעמים אני שוכב מאחורי הספה שלושה או ארבעה ימים. הם ימצאו אותי שם. זה כרוב, הם יגידו, והם ישפכו יין במורד גרוני, ישפשפו את חזי, יפזרו עליי שמנים. ואז אני אקום בשאגה, אשתולל, אקציף מזעם — אקלל אותם ואת היקום בעוד אני מפזר אותם לכל עבר על פני הדשא. ארגיש הרבה יותר טוב, אשב לאכול טוסט וביצים, אהמהם מנגינה קטנה, אשתנה פתאום לחביב כמו לווייתן ורוד ומפוטם. יש אנשים שלעולם לא משתגעים. איזה חיים נוראים באמת הם חייבים לנהל.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←